|
המילים לא נוגעות
לא תופסות
לא יודעות
את זה אפשר רק בלב
למות - באלף צורות
לחיות - רק בדרך הנכונה
אין בחירה
אם המוות היה מושיט לי יד
הייתי הולכת איתו עכשיו
אחרי הכול אני לבד
אחרי הכול בלי יד
אחרי הכול לבד
ניצולים
שאף אחד לא מחכה להם
שאף אחד לא רוצה לשמוע מה עברו
לו היו יודעים
לא היו טורחים להינצל
אני עייפה ומיוסרת
מיואשת ובודדה
והדרך עוד ארוכה
המבט הפעור
השתיקה
הסבל האמיתי מאחורי האשליה
ואין לי כוח לספר
את מה שכבר היה
שמצטבר
שמסרטן את הנשמה
שחוסם את עורקי הלב
שמשבית את השמחה
גם ככה אין מי שיבין
הריאות שלי כבר לא עומדות בזה
הפקה של עוד צליל
ועוד תנועה
מילה משפט ומחשבה
ואני רוצה לחוש את זה
בכול גופי ונשמתי
אני כל כך רוצה להיות אני
אבל ברור לי
שהיכן שהשארתי את עצמי
לפני שנים
שם אהיה
לנצח
וכאן - קליפה ריקה
תופעת חושים חולפת
יום אחד אפרוש אל המנזר
ואשאיר מאחוריי עולם אכזר
עולם זר
ומנוכר
הסבל לא התחיל איתי
ולא יסתפק רק בי
לא הצלחתי ללכת מעבר לו
כי הסבל הזה
הוא אני.
|
|
ואיך זה שהסקרול
באתר של הבמה
הוא גם כתום?
שמתם לב לזה?
דרדסאהבל חושף
עוד קונספירציה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.