בנימין וולמן / דחייה |
אני דוחה את ההגעה אל
סף התהום
בעמק עשויה להתעבר
גבעה לא רצויה
אני מקבל אורכה של
שנה תמימה
בסופה
אני מרוויח חודש נוסף
אולי החיים על
זמן שאול לא יגמרו לעולם.
אני מביט אל הדפים שתלשתי
מלוח השנה
הם נשמטים מידיי
חודש אחר חודש
שרועים חסרי פנים
ותמונה
על אדמה שדופה
שלא טרחתי להשקותה.
בלית בררה אהיה סיזיפוס
אגלגל סלע
במעלה הר
אוחז בחיים שוב
ושוב
בידי אחוש בדבר מה.
אני נוטל זמן נוסף בדיעבד
בהפסקה
במשחק תופסת
בין שעור ושעור
אפשר שהדמיון יגבר על
צלצול פעמון צפוי
אולי תקרת הכיתה
תקרוס
ואהיה בן חורין?
ואני מביט אל התהום
מן הסף
אשר עדיין עשוי מאבן
מקווה שדמיוני לבדו
טוחן אותה
תחת כפות רגלי.
אולי אהיה אורפיאוס
משופר
לא אשמע צעדי אוורידיקה
מאחורי
אלך קדימה בלי לראות
דבר
אמשיך לטפס בשביל
האמונה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|