בירושלים זרחו כוכבים כל הלילה בצבעי כסף וזהב
פסלי אריות עשויים זהב עמדו בכיכרות
אנשים ענווים מלאים חוכמה ועבודת השם זרחו בין בית לבית, בין
רחוב לרחוב
לבושים צנוע ומכובד
אריגים לבנים עם עיטורים מסולסלים
בשווקים פירות וירקות בשפע מארצות עולם
גבינות שנעשו בחדרי-חדרים
בשרים בקצביות
בחדרים קטנים אחוריים עמלו על עשיית ממתקים לילדים ומבוגרים
מאפים עשירים לא אחידים, מלאים זרעים חריפים
כוהנים שמרו על קדושת השם, חיילים חגורי-חרב על הארץ
ספינות יצאו ובאו מארצות נכר, עמוסי סחורה
מטבעות זהב החליפו ידיים

אל תחטא בגאווה, אל תחטא בשנאת חינם
צנועה וישרה הדרך לאדם מאמין
מעפר באת ואל עפר תשוב

חברות ענק פושטות רגל, גורדי-שחקים קורסים
מערכות בנקאיות מסתבכות בחוקים של עצמם
כמה מסובך - ככה שביר

כשחברה מאבדת שליטה על עצמה
ומתישהו
כל האימפריות קרסו.

בסערה כל טיפת מים היא נמל טוב
ידיים נפרשות לצדדים, פה נפתח לגשם
ברקים מחשמלים את השמיים בכאוס אלוהי
הרים הופכים מים וגובהים ובולעים בשאגת ניצחון כל זכר
לציביליזציה.

אספלט קורס ומתבקע כמו קליפת ביצה
עבר האדמה הקדומה תובעת את מקומה

אני מפרק את גופי, אני חי
חסר חומר אלף רוחות שמיים
הווה וקיים כלהבה נצחית בכאוס אלוהי.

כמו שהראש שלי מונח על הספה,
ולא נשאר גוף
אנשים אומרים הראש הזה מפריע,
אי-אפשר לשבת
הם מדליקים את הטלוויזיה ורואים כל מיני שטויות
ואומרים לפחות ראש בלי גוף לא מעשן,
חנק אותנו זה
אולי נשים את הראש בתוך שקית בבוידעם
לא צריך שיתפוס מקום.

השלפוחית מתמלאת לאט-לאט בשתן
זה שיטפון של נוזל צהוב שגועש במעמקי הבטן
אני מתאפק, והאיבר מבקש לרוקן את ידידתו
יד פרושה על האשכים
מקפל את הרגליים, אי-נוחות בבטן התחתונה
אבל טוב לי להרגיש את איבריי הפנימיים

עוד מעט אני אחלוק את נוזלי הצהובים עם הטבע
ידית קטנה לשתן, צחצוח ידיים
ואז שוב לא ארגיש שיש לי גוף.

יש לי זר פרחים על הקודקוד
יש לי זר פרחים בתוך הבטן
יש לי זר פרחים (לכבודך) בין רגליי
אבל אין לי פרח אחד בראש

יש לי חממה בנשמה.