מתווכח עם עצמי. אומר לא ואולי וכן ולא ואני ועצמי - לא מגיעים
להסכמה.
מתווכח עם עצמי. זה כדאי לא כדאי מי אשם יש אשם או לא - ואני
ועצמי לא מגיעים להסכמה.
אז יושבים בפינה. ושותים ושותים ומסתכלים על השמיים, ובולעים
כדורים - אולי אז יהיה בסדר.
ויושבים בפינה. והשמיים כל הזמן נראים אותו הדבר, אז שותים
ושותים ובולעים כדורים - ואבא כבר לא יגיע.
אני חייל אמריקאי בשחיטה, חייל אמריקאי בשחיטה. יושב בבונקר של
סבא שלי ולא מבין מילה.
כי אני חייל אמריקאי בשחיטה, חייל אמריקאי בשחיטה. יושב בבונקר
של ביוב העולם ורוצה את האישה והביתה.

מתווכחים. אני יושב כל היום עם המצח החם ושותה ושואל ובולע.
מתווכחים. כל היום הם דופקים לי בתוך הראש, מוצצים לי ת'דם, מה
רוצים השדים שיצרתם.
וכל הזמן - לה ולה ולה. וגם לו ולו ולו. וטרררם, וטירירירים.
ועוד כל מיני קונצרטות.
וחגים. כל הזמן המילים מכים מתעופפים בחדר, אני לא מצליח
לתפוס.
והסימפוניות מתגברות. מי הלך למה הלך מתי יבוא, ולמה אני צריך
להיות מושלם כשכולם דופקים את כולם.
ושותה. יש לי ים של זמן לדבר ולהגיד אם תרצי ארסק לך ת'לב.
אז אני שר - לה לי לו לי לה לו. לה לי לה לי לה לו. כל היום
במרתף שאבא בנה לי, אני שר- לה לי לה לי לה לו. לה לי לה לי לה
לו. בסוף לוקחים את הטובים אבל מה עם המלאכים מהגיהינום.
והעין מסתכלת. רואים צבעים באוויר החם, הראייה מטשטשת, ואני
כבר מתגעגע הביתה.
העין מפלבלת. רואים צללים חמים על הקירות בלבן, והנשמה צועקת
הביתה.
לה לה לה, לה לה לה לה לה, לו לו לו לו לו, לו לי לי לו לי לה
לו.
העין מסתלקת. החוף הפך חסר אנשים והראש, מה למצוא רצית.
העין מסתלקת. כל המי והמה והמו מי מה, והעין חוזרת הביתה.
חייל אמריקאי בוכה. חייל אמריקאי בוכה. חייל אמריקאי בוכה ואני
משתכר.

קצת קשה לו לנשום
אבל הוא מדליק סיגריה
קצת קשה לו לחיות
אז הוא לא קם מהמיטה, אלא לאחר שתי סיגריות,
אפילו שהשלפוחית לוחצת
קצת קשה לו להשתין
אז הוא נשען בכאב על הקיר כשהשתן פולח דרכו
הוא שוטף ידיים, שם דיסק, מעלה עשן
מכין לו וודקה-תפוזים לארוחת בוקר

הייתה אישה יפה, היא עזבה מזמן
כי הקטרים דוהרים והוא לא ביניהם
"יש מהמורות בדרך, חבל להתאמץ."
כמו הפעם שגם הוא היה קטר, וירד מהפסים

הוא אמר שהוא רוצה להיות רופא
הוא היה בן 6
הוא אמר שהוא רוצה להיות איש עסקים
הוא היה בן 16
הוא אמר שהוא רוצה למות
הוא היה בן 21

הרבה ידיים חיטטו לו במוח
בסוף היום הארוך-ארוך הזה, שנמשך 14 שנה,
הוא נפל רצוץ על המיטה
הוא קנה דילדו בצורת זין עשוי גומי ורוד סמוק
עם שני אשכים חלקים, מאוחסן בסלון באחד המגירות
כל פעם שמישהם היו נכנסים, ואומרים, ומפצירים,
הוא היה הולך בשקט למגירה, מוציא את הזין,
ושם עליהם

אדם מקריח בן 50
נראה כמו בן 80
מעיין בספרים, כותב שירים,
מאזין למוזיקה
השמש עולה גדולה וצהובה כבר חמישים שנה,
מדי יום ביומו
סלט קטן, לחם בגבינה
אשל עם קורט מלח
וודקה זולה, מיץ תפוזים
מים מהברז, מקלחות קרות
הימים של פלוני אלמוני
הם לא עולים הרבה כסף למדינה
ובכל זאת מישהו צריך לקבל זין פעם בשנה.

זה מצייץ כמו ציפור, בדרך אלייך
יש שיפעת פרחים ברכה בדרך שהולכים
מתוקה מדבש הבדידות המתוקה
ריח מוזיקה טובה מערסל את החדר
יש זמן ל-מה שטוב וטוב פחות
ניצחון קטן בהר,
הוא מזרים חיוניות וזה קיים
כשהולכים על אם הדרך
לילה טרוף
רוחות מכות וגם הלילה,
נדמה לא רואים כלום מלבד ירח
הגשם עוד יורד, השמש עוד עולה
ואני מצייר אותך כמו אישה
שהולכת ומתעקשת ומוותרת ונלחמת
ואני יושב לי בשקט ושוחה מיום ליום
דברים מהופכים, דברים מבולגנים
ידיים לא תמיד תופסות
אבל הייתי רעב למעט נשמה
וכתבתי את הדברים שהנפש אמרה
אח"כ זה שייך לכולם
וכולם שייכים לכולם

סבון ומים רוחץ ידיים
אלכוהול רוחץ ראש
קפה מחדד ראייה
שהמוזיקה תברך אותי איתה
כי החיים הם הרפתקה

ביחד ולחוד, שוב ושוב
אלוהים שלי מתוק, לא תמיד זה היה ככה
ובין מעשה לבטלה, בין נוכחות למחיקה,
אני חי מנקודה לנקודה
יש בזה מעט מנוחה, אבל לא הרבה מלאות
וזה די קר לישון לבד לפנות-בוקר אחרי לילה מלא עשן
וקפה
אבל אלוהים עושה, וגם אני

כשאני מכבה את האור ומשקיט רעשים
לתת לאבא לישון
מפורר את לבי לפני החיים
הולך לישון בתבוסה ואנחה
מעשן בחלון ברוח קרה
רגע לפני שאני נגמר בנחיתות זמנית,
אני מנחם עצמי בהשגחה אלוהית

אין סיבה לקום בבוקר,
אבל חייבים להמשיך
ללקט את הפירות הטובים אחד-אחד בדרך קשה
עד מלאות
לעשות טעויות, כמו כולם,
זה אנושי
שמיים מלאים נעורים חלומות ודמיון כבר אין לי
לפעמים אני מושך אותם בכוח
הקירות סוגרים לאט-לאט
נפרץ חלון, אפשר רגע לנשום
לכתוב שיר קטן ולאחל לך לילה-טוב.

יש משהו שאת לא מספרת
כמו עננים על פני השמיים
כמו בריכה מכוסה ניילון עבה
כשאני מביט מהחלון זה מוסתר לי
אני רואה את הרחוב אבל לא אותך

כשאת מסתגרת בחדרי-חדרים אף-אחד לא מוצא אותך,
רק המתעקשים מאוד מצליחים להציץ
השאר מחפשים אלוהים אחרים
אני מושך את השמיכה מעל רגליה של האישה שלי
משהו בך יש בה

זה לא פשוט ללכת ברחוב ולהרגיש אותך
גם בשעת שקיעה וגם אם יש רוח טובה
גם אם הציפורים יוצאים בצורת חץ לארץ רחוקה
גם אם כל הרחוב צבוע כתום מהשמש הנשברת בעננים נמוכים
אפילו אם האוויר מתוק

כי העולם שלך קשה, והולך ונעשה קשה יותר ויותר
ואין מקום בראש לחפש אותך, הכול מלא בהישרדות
הצהריים מזנבים בבוקר, הערב בצהריים
הלילה מלא תהיות לגבי המחר

כולם שרים אותך, אבל אף-אחד לא נוגע.

אני אוכל אוזניות, שזה עוגיות עלי-בצק מסוכרות
בצורת אוזניים
אני פורס גבינה צהובה על היד שלי ואוכל
את היד והגבינה
אני הופך את הפוך לאישה מאוד יפה ונעימה
מתפשט עירום ומזיין אותה
יש לה רגליים רכות כמו פוך
ושדיים רכות כמו פוך
והפרצוף שלה נראה כמו כרית מזמינה

בחוץ יורד גשם ואני הולך עירום לגן-הציבורי
לשכב בדשא עם השמיים
חלזונות אונסים אותי ומתעללים בי מינית
זה לא יפה, אבל לא נורא
כשהחושך יורד אני טובל בים וחוזר הביתה שלי
מלא מלח וחול
אני מתקלח במים קרים, שותה כוס קפה,
שותה קולה, שותה וודקה
לוקח סיגריה ארוכה מאוד וחזקה מאוד
בצבע חום
היא עולה פי שלוש מסיגריה עממית
אני מעשן שלוש סיגריות כאלה והופך עשן
נרדם עירום לקול מצהלות רוקיסטים מתים ומסוממים

בבוקר אני מרגיש כמו חיה
אבל אני אוכל אוזניות, שזה עוגיות עלי-בצק מסוכרות
בצורת אוזניים.