שתיקה כהסכמה
שקט של אחרי המלחמה
נופלים עליי גשים של הסנה
מבול של אסימונים
מטבעות רק שמאוחר מדי
טובע אחרי שנדחפתי אל תוך
היא אוכלת אותי בשקט
בלי שאף אחד ידע
אלמנה שחורה
היינו נשואים כבני טיפש עשרה וקצת
עשינו ניסויים, ותמיד נשאר כמעט
ועכשיו היא מכריזה על עצמה כאלמנה
אני רואה שחור, מספידים אותי בעודי חי
אומנם חלול ומנוקב מכאבים
אבל בלי כעס על מה שלא היה
כעס מצטבר על מה שלא הספקתי
כמו עקרב מפוחד עוקץ לכל הכיוונים
היא כמו דבורה הזדמנות אחת בלבד
אך עוקץ מתוק מדבש וכואב ממוות
ולמרות הכל דווקא עכשיו
שואל אם זהו ונגמר
ואת לא עונה
שתיקה כהסכמה. |
