|
יום ולילה חושב מהרהר
איתך בנפתולי החיים מטייל
והדרך שדה צופים
והרוח פעם אחור פעם לפנים
וביננו אין סתרים ורק חומה מניעה ביננו תפריד
כי חושקת את לחוש שורשים.
וכשאת אהובתי,
אל הרחם מתכנסת
בורח אני אל השקט.
בורח מלראות השתקפות פנייך.
ואת מתחממת
בליבך אבן שורפת
כאבן בזלת שחורה ומקוללת.
ומעינייך נשפכות דמעות
נשימותייך כבדות
ובאוזניי כאב מייסר מכל..
שומע הלב ונבוך
כחלזון מתכנס, נסגר, ועומד דום.
ובין דפיקות הלב
בחלל הריק מחפש לתהות
בחלל האין סופי שמנפץ הכל
שם אהבה בתוך הלב איננה ברירת הכל.
אך ליבי קורא בקול ענות
וליבי קורא בקול תפילות
אנא אהובתי סילחי על הכל ,
רוצה ליבי לאמין שעוד נוכל לשבור
כל מניעה או כל חומה שתתייצב
והלב ישתוק
והלב ישתוק. |
|
|
בלונדינית אחת
התקבלה לעבוד
בחברה הבונה
כבישים.
היא קיבלה משימה
לצבוע פס באמצע
הכביש.
בשעה הראשונה
היא צבעה 100
מטר.
בשעה השניה היא
צבעה 50 מטר
נוספים.
בשעה השלישית
היא צבעה עוד 20
מטר.
מנהל העבודה
ניגש אליה ושאל
אותה, "למה ככל
שהזמן עובר את
צובעת פחות
ופחות?"
"כי ככל שאני
מתקדמת יותר",
הסבירה לו
הבלונדיני, "ככה
לוקח לי יותר
זמן לחזור
לדלי..."
בלונדינית
בהכחשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.