היא דוחפת אותי לקצה גבול היכולת שלי, ועוד קצת. ותמיד עוד
קצת, גם אם זה רק כדי להכאיב, לראות שהיא מחזיקה בך חזק, שהיא
מצליחה לגזול אותך ממני. ואם זה עושה אותך מאושרת אז מי אני
שאתנגד, מי אני שאעצור בעדך? כשאת רוצה לברוח ולהציל, כביכול,
את חייך, אני רק רוצה להחזיק מעמד, ולשרוד את הסיוט הזה. לשרוד
את ההתקף המחודש שלך. לשרוד את העזיבה שלך. לשרוד את חסרונך.
תמיד חושקת שפתיים ומחכה שזה יעבור לך. אבל כל פעם שאת מתהלכת
מולי סהרורית ומרוקנת מרוב עייפות, אני מתחילה לחשוב שאולי אני
טועה, והיא זאת שעושה לך טוב. המקום שהבאת אותי אליו עשה לי
טוב, אבל לא לך כנראה. את כנראה סובלת פה כי את כל כך מנסה
לברוח כל פעם מחדש... ואני נזכרת שאלה רק חלומות ומחכה לראות
מתי הם יגמרו לך כבר. מתי הרצון לעזוב יגמר לך, ותרצי להשאר פה
איתי...
נראה שתמיד תרצי להשיג את החלומות, גם אם זה יעלה לך בי, הרי
יש לך עוד שניים כמוני, למלא את החלל.