מרפסת אדומה תחת שקיעה מאוחרת
הזמן הנותר, החומק בין האצבעות
מתפזר אל גלי הים הדומם
ונישא אל האופק המשחיר והולך

ריחות חריפים באוויר
אינם דבר לאפים סתומים
דגים ופסטה, לבבות כבושים
מוגשים במנות קרות על השולחן

הרוח הנושבת בעורפינו
לוקחת עמה את הסודות
התלויים על קצות השפתיים

מעל למרפסת מאובקת
עומדת השתיקה באוויר
העכור, עד שלא ניתן
לראות עוד דבר

ידיים שלמדו לחוש
אצבעות שהשתוקקו לגעת
מאבדות כל תחושה

בהיעדר כל יכולת לנוע
נותרו שפתיי חשופות
אם רק יכלו לדבר בעד עצמן
לבטח היו שוברות השתיקה

אך רק הגלים מתחתינו נשברו, ללא קול
והשתיקה עמדה על כל שלמותה
"אני אוהב אותך", אולי כך היו אומרות

אך דבר לא נאמר
תחת שמים שחלף כבר זכר צבעם
בין שנינו, שאבדו לנו לפתע חושינו
רק שפתיה נעו חרישיות

"אולי זאת טעות"
חשבתי שקראתי אותן נכונה
אך השתיקה נמתחה עד למעבר לאופק
בעוד עלינו נמסכה חשכה