תגידי, לאן את הולכת?
אולי תישארי?
כן, אני רוצה אותך כאן לצידי...

אני מתגעגע...
רוצה אותך כאן לידי...
אני רוצה שתדעי ש...

את לא יודעת לצערי את האמת...
אולי היית נשארת כאן, ואולי לא
אולי היית הולכת מכאן, ואולי לא

אני אבוד
נמצא אי שם
בלי מפה,
בלי שום שביל, שיסמן את הדרך אלייך
בלי ערכת טיפול, למקרה שאפצע

פשוט רוצה אותך!
לא כאן לידי... אלא איתי
במקום האבוד והבודד...
שתראי לי את השביל שמוביל אלייך
שאוכל להגיע אלייך, ואל מפקדת רגשותייך...

וליבך, אוי ליבך...
רוצה לחוש פעימותיו,
רוצה לדעת שהוא קרוב אליי.

רוצה שמראות נפשך לא יפסקו לבהוק,
כאשר אופיע מולך.
רוצה שליבך לא יעמוד בלחץ,
מרוב תשוקתך כלפיי
רוצה שתדעי...

למה אי אפשר פשוט לגשת למטרה,
בלי שום התייחסות למכשולים,
שנמצאים איפשהו בדרך אלייך...

נפלה נפשי,
לא יכול עוד...
איני יכול לעצור את עצמי
מספיק עם רחש הדממה
כנראה שהגיע הזמן לסערה איומה
שבה כנראה כבר לא אשלוט

אם תכעסי, אבין
אם תברחי, אתגעגע
אם תישארי, לא אתן לך ליפול
לא יהיו עוד מים מרים
כי אני אוהב אותך,
למרות שאת לא יודעת.
ולמרות שליבי נסדק, עדיין לא רוסק בידייך


אך עדיין איני מסוגל לעמוד...
מולך... מול המכשולים.
רגלי קורסות תחתיי,
הקרקע אינה יציבה...
אפילו מיטתי אינה יכולה לשאת את דמעותיי...

אפסיק להביט בך?!
אפסיק לבקש?!
אפסיק לחלום?!
בסך הכל רוצה שתדעי...