אני מדמיינת את עצמי חוזרת הביתה אחרי יום קשה בעבודה
ואתה בדיוק סיימת מקלחת, יוצא עם מגבת לראות מי הגיע, לח ורטוב
ומחייך
נותן לי נשיקה ענקית ושואל איך היה היום שלי
בזמן שאני מתחילה לבלבל על המנהלת שלעולם לא תעריך את מה
שהעובדים שלה עושים בשבילה, אתה מתחיל ללכת לכיוון החדר, ללבוש
משהו
אחרי ששפכתי את הלב באופן ספק צועק-ספק מרוגז מלא אמוציות
ורגשות ואתה שתקת והקשבת, אני נרגעת
נושמת אוויר של חיים ושואלת אותך בחצי חיוך אם אכלת משהו היום
אתה אומר שהכנת לעצמך חביתה
ואני יודעת שזה הדבר היחידי שאתה יכול להכין, אה, ושקשוקה...
ושואלת אותך אם בא לך להזמין אוכל סיני.

אנחנו יושבים על הספה המרופטת שלנו, ואוכלים נודלס בשני צבעים
יושבים ואוכלים ובעיקר מסתכלים על הכל מנקודת מבט שפויה יותר
אתה מספר לי על פקיד הבנק המטומטם שגזל ממך את כל היום חופש
ואני מחייכת
סתם
כי אתה פה ליידי עכשיו, ואני כ"כ ברת מזל.

אחר כך אנחנו רואים איזה סרט, אימה כלשהו
ואני מפחדת, נצמדת אליך ומחזיקה לך את היד חזק
וכנראה שבגלל זה אתה כ"כ אוהב לראות איתי סרטי אימה
כל הסרט אני בוכה לך שאני לא אשן בלילה, אבל כשאתה מציע שנחליף
לקומדיה,
אני מתעקשת שראינו כבר חצי ושזה לא בסדר להפסיק עכשיו, באופן
עקרוני כמובן..

כשהסרט נגמר
אתה כבר חרמן לגמריי,
כי כל האינטימיות הזאת איתי משגעת לך את השכל
אנחנו מתחילים להתמזמז על הספה ומשם זורמים לחדר השיינה, כדי
שיהיה יותר נוח
אחר כך נרדם כפיות
ויהיה לך חם, אז תוריד את השמיכה
ובדרך תדאג שאני מכוסה לגמריי, כי לי תמיד קר.

ומחר בבוקר השעון יצלצל
ואני אתעורר
במיטה שלי, הגדולה והקרה
בבית שהוא לא מרגיש כזה
לבד
ואלך לעבודה
אחרי שאשתה איזה יוגורט, כי ככה הדיאטנית שלי המליצה
ואתעקש לא להבין
למה לא רצית להשאר...