טקס סיום הלימודים, חלוקת התעודות.
כולם חגגו ונהנו, המוזיקה ברקע, המשקאות, בסוף גם הטקס הממשי,
עם חלוקת תעודות הסיום.
מה היה מאמין שנגיע לרגע הזה. חמש שנים בשבילי, ארבע בשבילה.
נמשך כמו נצח, אבל הנה זה נגמר.
לאחר הטקס הם נעמדו בחוץ וחייכו אחד אל השני.
"זה הגיע, מי היה מאמין", אמר לה.
"בהחלט הפתעה, טוב שנגמר", השיבה לו בחיוך.
"בהחלט, טוב שנגמר", מלמל.
הוא חיבק אותה בחזקה, "נתראה בשמחות", לחש באזנה בזמן שהוא
עדיין מחבק אותה.
"למה אתה מחבק אותי כאילו אנחנו נפרדים לתמיד?", שאלה אותו.
הוא לא ענה לה. דמעה ירדה במורד לחיו, היא לא הספיקה לראותה
כיוון שראשו היה שעון כנגד כתפה.
"בשמחות", חשב לעצמו. |