מתחלק על הלב שלך, אין לי איך לפעול
הדמעות מכות על לב מיוסר
איך לפעמים לא רואים
ועל מה האשמה, ואיך הכול הפוך
כשהראש לא בנמצא, וקריעת תחת מחכה
אבל למה אי-אפשר לנמנם בבית מוגן
למה התקרה איננה וכל החלונות פרוצים
ודלת מסתובבת על צירה

אני לא מה שרציתי להיות
מאכזב את עצמי יותר ויותר
אין לי לב לדבר את הדברים
אני עייף ורמוס ורצוץ
לא יודע באמת אם זו אשמתי
במחול השדים הזה אני עוסק בקטנות
ממלמל את עצמי מתוך שינה ערה
אני לא יכול להחזיק את מי שמתנדב להחזיק אותי
לפעמים זה נדמה כמו מחול אינדיאנים

אבל אני באמת לא יכול
כמה שאני רוצה
אני כלוא בתוך בועה של סדר-לא-סדר
לא יכול לעמוד על הרגליים בשבילך
אם אתה מאוכזב אתה לא אומר
אני בוכה
אני בוכה בפנים על מה שהיה יכול
על מה שלא
על מה שלא קרה כשלא הייתי כאן
זמן כה רב והדברים לא משתנים
מסתובב כמו פורפרה
מחפש את רגע העבר ברגעים

הלב לא במקום מזמן
שאיבדתי את דעתי
לא יכול לישון בלילה
אני מאחר לכל הרכבות
שטסות לי מול הפנים
פלאש מסנוור של מהירות
ואני לא מצליח לתפוס.

הדק היטב, היטב הדק
את הקופה המצלצלת בפעמון
חצי מטבע לכד צוהל
אני יכול לחתוך אותו בשיניים

הם יוצאים לרחובות כל פעם מחדש
ואני מזדחל למיטה ומייחל למות
כל רגע נתון אני כ-תמה למה אני לא כזה
ויש לי ג'וקר על הכתף שאומר שחטאתי את חטאי עלי-אדמות

אבל משהו שם, שר איתם את השיר ההוא
גם אם הראש מזמן בתוך מדמנה
אני שומע את הקולות מלמעלה, קוראים לי לחזור
אבל אני לא יודע לעשות אפילו את הצעד הראשון
זה כל-כך זר
כמו להיכנס בבגדיי מצורעים וסרסורים לבית מלוכה.

אתה פותח את הדלת ונכנס
עלים יבשים בכל מקום
הראש למעלה, הסנטר מורם
אפשר לנשום
אחרי תפילה קצרה הכול מתאזן

גמדים רוקדים על הפרקט
ילדות קטנות עושות שלום על הקירות
השמש מנמיכה ומגביהה
אני שואל שאלות אם אפשר לנוח
הקללה הקטנה טובעת בתוך הכיור
אפשר ללגום קפה, להתאזן
אני אדם חולה
אבל עכשיו אפשר לדמיין שהכול בסדר
לרגע.

ירח שבור אפרכסת האוזן שסועה
עין שבורה זגוגית העין
שמש לבנה גדולה על איש מסומם בדרכים
קירות מ-כל עבר בלי חלון וללא תקרה
זוהמה על הרצפה, גושים שחורים בדפנות הקירות
יש לי רגע לשבור את הטלוויזיה המזוינת,
היא משגעת אותי
מוח מכה גולגולת, יו-יו של רגשות
הלב צף גבוה-גבוה ולא בדברים חיוביים
הוא ממלא רפש את הראש, הוא סותם חורים
אני לא יכול לראות את הבית ואותי בצורה כזאת

רעב ותסכול מחשמלים לי את השוקיים
אני רואה פרטים ושותק שתיקות ארוכות
מציאות מרצדת מפלבלת לי את העיניים

שיכרון חושים, מחיקת זיכרון, כוסית יין שנייה ושלישית
אני צריך לעמוד בגשם בלילה, אני צריך לחוות שיכר
לשאוף סיגריות לא פשוטות, לצרוח ברחובות
לתפוס מכונית חונה חוסמת ולשבור לה את כל הזגוגיות,
לשרוף אותה באש

אין לי לילה ואין לי יום
אין לי מוזיקה לשיר
הלב כמו חומץ, כמו אבק-שריפה
אני לא יכול לחשוב בלי כדור הרגעה.

צעד הוא מנסה, הרגליים בוגדות בו
אתמול היה יום יפה
על העצים שרקו הציפורים, האוויר היה מתוק
דרכים נסללו מראשו עד לסוף העולם
הליכתו הייתה זקופה

את זוכרת כמה נהנינו פעם?
אפילו הכאב היה בו משהו מתוק
אהבתי להביט בך, את כל-כך יפה
אהבתי את האצילות בתנועות גופך

שמיים מתכדרים לגוש פחם אחד שאוכל עצמו בכאב
עוד יהיה טוב, הסיכויים טובים
זה משהו שנמחק, משהו שהשתנה
כמו להביט בגשם דרך סורגים רטובים.

לקצץ את הכנפיים לחתיכות קטנות
לבלוע
לשהק בין מילה למילה
לשקר ולהגיד את כל האמת
לבשם עצמך בניחוח אלכוהול חריף
ללבוש מעילי פרוות
נעליים עקב נמוך חורקות על החצץ
מישהו מייחל ליפול לרגלייך
להוציא את העשן דרך הנחיריים
לעמעם אורות, לשחק צללים
לנגן מוזיקה אפלה מעורערת
לנשום דרך צינורות
את העור שלך אחרי אמבטיה מבושמת.

אני בסדר
אני עדיין מנגב את התחת לבד.