נתתי לה שיר כשהיינו ביחד
בימים ובלילות של נעורינו בתל אביב.
לא בקלות נתתי לה שיר.
במהלך היום אות ובלילה סימן פיסוק.
כך אותתי לה אותיות אחת אחת.
לא באותות ולא במופתים.
בשתיקות במבטים עצובים ובצחוק מתפרץ.
התאספו האותיות והתקבצו בה לשיר וצלקת.
קראתי בשיר שהענקתי לה.
קראתי בדממה ובהלם
והתכווצה בי הבטן והפכתי עיוור
וחרדה קדמונית זעקה אותו ערב
צא בן-אדם צא. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.