תשמעי מה שאני אומרת לך עכשיו. ותקשיבי לי טוב. אל תשסעי אותי,
אל תפסיקי אותי ואל תקטעי לי את חוט המחשבה... לא, אני יודעת
שאת לא אוהבת שאני מדברת ואת שותקת. זה לא משהו שאת רגילה
לעשות בזמן האחרון, בשנה האחרונה, אבל לשם שינוי תקשיבי לי
הפעם... לא, אל תפסיקי  אותי!

מזמן רציתי להגיד לך את זה. מאז התקרית המסכנה ההיא את מתנהגת
בצורה זוועתית. אנחנו לא מבינים מה קרה לך! איך התהפכת!  הילדה
המנומסת, החמודה, שתמיד עוזרת בבית, שתמיד היתה דוגמה לאחים
הצעירים יותר שלה. שכל השכנים  אומרים לי עלייך  איזה ילדה זהב
יש לי וכל השכנות - שהן מקנאות בי על המלאך שיש לי בבית.

אנחנו לא יכולים לסבול את זה יותר, את שומעת! לא, אל תפסיקי
אותי, אני יודעת מה שאת רוצה להגיד. כן,  גם אבא שלך חושב ככה.
לא יעזרו לך כל החיינדלך שאת עושה לו. גם הוא חושב כמוני. הפעם
לא תצליחי לשנות את דעתו. את מקורקעת עד להודעה חדשה. את נשארת
בבית, בחדר שלך, כל חופש ראש השנה, 3 ימים, לא הולכת לחברות,
לא נוסעת לים ולא יוצאת עם השוקי הזה שלך לשום מקום. אל תקפצי,
כי זה לא יעזור לך. כן, שוקי. אני בטוחה שזה הכל בגללו. מאז
שהוא התלבש עליך אני  לא מכירה אותך. מה נתפסת עליו, על
החצי-תרנגול הזה? מה הוא עשה לך? לא קמה בבוקר, מסתגרת שעות
בחדר, עיניים מרוחות כאילו לא הספיקה לך השינה-בטח שלא הספיקה!
חוזרת בשש בבוקר, מעירה את כל הבית ולא אכפת לך, מסתגרת בחדר
עם מוזיקה רועשת וריחות מוזרים - אני בטוחה שאת לוקחת סמים-אל
תכחישי! קראתי על זה. כל הסימנים יש עליך, עיניים עם אישונים
מצומצמים כשאני מצליחה לראות אותם עם המשקפי שמש הכהים האלה
שאת לא מורידה אף פעם, לא עונה לענין, מדברת לאט, לא הולכת
לבית ספר אלא השד יודע לאן ואחר כך מספרת לי  שהיית שם. תפסתי
אותך! אמרת לי שהלכת לנורית להכין שיעורים ואמא שלה אמרה לי
שבכלל לא ראתה אותך כבר שבועות! שגם נורית לא יודעת לאן נעלמת
לה. מוזנחת, צלליות מתחת לעיניים, אף  פעם לא רוצה לאכול עם
המשפחה כשאני קוראת לך אלא טורקת את הדלת בפני ובעיקר בפני אבא
שאת אוהבת כל כך - כל כך אהבת! לא  רואה אף אחד ממטר! מה קורה
לך! כבר לא אכפת לך מכלום? כבר לא אכפת לך מאתנו? את לא רואה
איך אנחנו אוכלים את עצמנו בגללך, איך שאנחנו לא ישנים בגללך
ומשתגעים מדאגה עד שאת מופיעה לפנות בוקר-ואת אפילו לא מרגישה?
האח הקטן שלך כל יום שואל: איפה זיווה, למה היא לא משחקת אתי
יותר? והוא כל כך עצוב ואת אפילו לא שמה לב! חשבתי שאת אוהבת
אותו, תמיד העדפת אותו ופתאום-כאילו הוא אוויר-שלשום הוא בכה
כשניסה לדבר איתך ואת דחפת אותו בלי מילה וסגרת אחריך את
הדלת-ולך לא אכפת מכלום! מכלום!!! זורקת את הבגדים בכל מקום,
הריח המשונה מהחדר שלך -אני בטוחה שזה חשיש. אל תכחישי כי אני
לא אאמין לך! ראיתי אצלך במגירה כדורים משונים. עוד פעם אחת
כדורים במגירה ולא יעזור לך כלום: אני אלך למשטרה! אז תיזהרי
אתי! דיר בלאק!!! -לא! אל תעני לי!

דיברתי עם אבא שלך והחלטנו שאת מפסיקה עם השוקי הזה שלך. מה את
מוצאת בו? הוא רק מנצל אותך! ואחר כך הוא יזרוק אותך-שמעתי
עליו, ולא דברים טובים... עם הכרבולת תרנגול שלו הסגולה והקוקו
המוזר הזה, עם צמה-פעם רק בנות הלכו עם צמות, את יודעת? עם
קעקוע של גולגולת על הכתף, והמדוזה על הרקה עם הזרועות שלה
שנמשכות עד הלחי והאף שלו, והחתיכה הערומה על הכתף. וזו אפילו
לא את! בטח איזו זנזונת שהיתה לו קודם... אל תקפצי! תני לי
לגמור לדבר!  וכל  15 הטבעות האלה שנעוצות לו באף ובתנוך
ובעפעף ובטבור ובפטמות ומי יודע איפה עוד! אולי  א ת  ראית
איפה עוד!  עם האופנוע שלו הנוראי שאת עולה עליו והוא מזנק כמו
משוגע קדימה ברעש ועושה לנו בושות, ומפחיד את כל השכונה; אנחנו
כל פעם מתים מפחד מחדש שלא נראה אותך יותר בחיים. תדעי לך: הוא
לא מוצא חן בעיני אף אחד מאתנו, השוקי הזה, אבא לא אוהב אותו,
אני לא אוהבת אותו ואפילו האחים שלך לא אוהבים אותו.   מה את
כל כך מסתגרת אתו כשהוא רק מגיע? את מפחדת להציג אותו לאבאלה
ואמאלה? מה, אנחנו מפלצות?  מסתגרים כאילו אנ'לא יודעת מה,
סוגרים אחריכם את הדלת... אני כן יודעת  למה!...אל תגידי כלום!


לפחות את לוקחת כדורים נגד הריון?

זה נמאס לנו! את חושבת שאת כבר גדולה ויודעת הכל, אבל יש לי
חדשות בשבילך: זה לא נכון. דיברתי עם היועצת והיא אמרה לי שכן
נתערב; את רוצה לגמור כמו החברה שלך שרה, בגיל 17 וחצי כבר
בהריון והפסיקה ללמוד? זה מה שאת רוצה? הרי את כל כך מוכשרת!
שכחת כל מה שאמרת, שתהיי הרופאה הראשונה במשפחה, או עורכת
דין...

הי!   זיוה,   ז י ו ה !   ז  י  ו  ו  ה ! ! ! ! !  

ברחה!  מנוולת! מה אני עושה איתה, מה! אלוהים, מה עשיתי רע
שעונש כזה מגיע לי?