במידה ותראו אדם, נשען על עמוד ויתכן שמדבר לעצמו, תדעו שמה
שעובר עליו עכשיו כלל וכלל לא נעים, אפילו עצוב, אפילו מעצבן.
אם תשימו לב עוד יותר מקרוב תבחינו שהכל בפרטים הקטנים. ידייו
אוחזות בשרשרת גזורה, זכר למה שהכילה בתוכה פעם-אופניים, דווקא
מהסוג הלא רע.

במידה ותראו אדם ברחוב שמסתובב סביב עמוד ומקלל, הולך וחוזר,
וכן, הוא עדיין אוחז בשרשרת הגזורה, תדעו שזה אותו האדם כעבור
שתי דקות עדיין מחוסר הבנה, מצד אחד - ידעתי, אומרת נפשו
האומללה. מצד שני- כוס-אמק כפרה, אבל איך?איך יכול להיות? הוא
לא רוצה להאמין. שבכזו גסות רוח ותחת אפם של כל כך הרבה אנשי
יום-יום, המסתובבים תחת אפם של אנשי יום-יום אחרים, לא
מסתכלים, לא רואים דבר רק צופים. צופים ולא מתערבים. מישהו
שקוף את הסוס שלו יעלים.

עינייו עדיין מתעתעות, מחפשות, אולי במקרה הוא יהיה אידיוט
ויעבור כאן שוב, סתם כי הוא אידיוט, שנוסע על אופניים שהם כלל
לא שלו. ואת מי כבר ישאל, למי יפנה. הרי גם לכוחות מסויימים
אין את מה שצריך לתת, וזוהי, מול עינינו בדיוק מלחמת המאה.
אדישות לשמה. רק אל תיגע בי בבקשה, אני אזרח פרטי, תודה. ואילו
סוס האלפא המכאני שלי, נמצא עכשיו תחת ידיו של איזה נרקומנסקי
שבטח מכר אותם כבר בעבור לא יותר ממנה. או שהתיכו אותם כבר
לחתיכת ברזל זולה.  

אז אם תראו אדם, נשען על עמוד, שימו לב לפרטים הקטנים. עלול
להיות שהוא "בונה" על האופניים שלכם בדיוק עכשיו.