עצרתי את הרכב ליד הבית של דיאנה, בעודה ממשיכה לדבר - היא
הייתה דברנית מצויינת, אולם לצערה פשוט לא ידעה להקשיב. הסרט
שראינו היה מצוין, ולמרות שדיאנה דאגה לזרוק כלפי מדי פעמים
הערות ציניות ומיותרות שהעיבו על האווירה, עדיין התלבטתי אם
לנשק אתה בסוף הדייט. בינתיים דיאנה סיימה לדבר, שפשפה את
העיניים וירתה אלי בגסות: "אוף, אני מתה לישון. למה אתה בכלל
משאיר אותי כאן?".
"כאן", כוונתה הייתה לאוטו שלי. זה שבאמצעותו הסעתי אותה הלוך
ושוב מביתה בתל-אביב, ל"סינמה סיטי" בראשון לציון - כדי לראות
סרט, או לשתות משקה שוקולדי ב"מקס ברנר", או סתם לשבת ולפטפט
בבית קפה אנונימי. לדיאנה - עוד מעט בת 21, יש לציין - לא היה
רישיון נהיגה, או את הבושה לתזז אותי אליה וחזרה בלי להניד
עפעף. גם נימוסים לא היו לה, ובמקום לומר "תודה" או "תודה על
הטרמפ", ואם נגזים אז אפילו "היה לי כיף", היא בחרה ב"למה אתה
בכלל משאיר אותי כאן?". ההתלבטות שלי הסתיימה: נשיקה לא תהיה
כאן. גם לא פגישה נוספת.
הבעיה הכי גדולה עם בחורות כמו דיאנה, היא שאין להן שום מושג
עד כמה הן בלתי נסבלות - למעשה אף פעם גם אין להן הזדמנות
לשמוע את זה, כי פשוט אין שום סיכוי להשחיל לידן מילה. דיאנה
לא הפסיקה לפטפט, על אביה ויחסיו עם חברתו לחיים, על העבודה
(המשעממת) שלה ב"סטימצקי" ויחסיה עם הבוס האידיוט, ועל האקסים
שלה. המון אקסים היו לדיאנה, וכמובן שרובם ככולם היו "לא
בסדר". לטענתה, מרביתם היו "קמצנים" - לא מפתיע בהתחשב בעובדה
שגם כשיצאנו כבר לדייט השלישי, עדיין שילמתי עליה בלי שהוציאה
את הארנק מהתיק ולו רק כדי להציע(!) לשלם - ושאר האקסים, סתם
העזו ברוב חוצפתם לגרום לה להרגיש שהיא מעצבנת לפעמים. אלוהים,
אני פשוט לא מבין אותם - דיאנה לא מעצבנת לפעמים! היא מעצבנת
תמיד.
היא יצאה מהרכב בלי שאפילו נשקתי לה לשלום. בהתחלה עוד התלבטתי
אם לדרוס אותה, אבל החלטתי שזה לא שווה את הטרחה של לגרד את
הגופה שלה מהמדרכה. חוץ מזה, זה לא שבעיתונים יכתבו: "רוסיה
מעצבנת נדרסה אחרי שהרסה דייט עם בחור איכותי. הידד!", אלא
יותר בכיוון של: "רצח בתל-אביב - קצין באמ"ן איבד דעתו ודרס
במכוון את ידידתו לאחר בילוי". בקיצור, אין שום דרך לצאת מזה
בסדר. הרצחת וגם הוכפשת? בחיי, אני שונא את התקשורת.
נסעתי הביתה מנומנם. תוהה עוד כמה פגישות משעממות, הזויות
ומרגיזות איאלץ לעבור עד שאמצא מישהי שאשכרה שווה את "הסמס
שאחרי". אין ספק שלא תמיד ברור לנו מתי ניבטים להם ניצני
האהבה, ולפעמים אתה יכול למצוא את עצמך מאוהב במפתיע ובלי שום
אזהרה. אבל דבר אחד בטוח - אצלי זה לא קורה. הדבר היחיד שמפתיע
אותי עכשיו זה הבאמפרים בכניסה לשכונה שלי - אני יותר מדי טרוד
במחשבות מכדי לשים לב אליהם, וכמעט הורס את האוטו בעודי חושב:
"כוסעמק, אחרי מה אני רודף בכלל?". |
