|
מועקות שצצות בלי סיבה וריקנות שתופסת אותך כשאתה הכי לא מוכן.
מחשבות שלא מרפות, מגיעות לתקוף בדיוק כשנתת מנוחה למגננות.
תחושת פספוס עמוקה שאין לתארה במילים,
אך הנורא מכל - הבדידות האוכלת בבשר החי ללא רחמים.מתבייתת
בנפש ללא כוונה לעזוב.
מה עושים כשתוקפת עצבות כשלבד?
או גרוע יותר, מה עושים כשתוקפת בדידות כשיחד?
מתי אוכל להראות לך את כולי, אהוב?
מתי יבואו רגעי האמת שנפשי מייחלת להם יותר מכל?
הצחוק האמיתי שיגיע אחרי שנעשה שטויות ונהנה מהן
- "אולי במקום לקוות,נעשה מעשה?"
- "לא יודעת מאיפה להתחיל..."
- "מה אם פשוט נלך? זה יהיה קל יותר לא...?"
- "רק אם תיקח אותי יד ביד..." |
|
|
את הסלוגנים
אנשים קוראים די
בכפייה... ככה
זה עם דברים
שמילא מופיעים
לך בדף, אבל
ליצירות נכנסים
מרצונם החופשי.
והסיכוי שמישהו
יקרא משהו
שפרסמת מרצונו
החופשי, לעומת
בכפייה... הוא
די אפסי.
מסקנה: פרסמו
יצירות על גבי
הדף האחורי.
נשמע הגיוני,
לא?
זה, גמרתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.