הנה אתה
היושב בסתר עליון
כרוך בתכריכי טלית שפעם אהבת
ופעם שנאת
מונח על אבן קר
ומספידים מעלותיך וטוהר מידותיך
שלא  חשתי בם מעולם
ואני כאן
קרועת בגד מלפניך
וברוך דיין האמת ברוך דיין.
לא מדברים סרה במתים
ולא בהולכים אחריהם בסך
לא בקול רם
לא היום לא מהיום לא מחר
לעולם לא?
אז מתי?
הנה הנחתי אני במחשבותיי
נר תמיד לתמיד
גם סליחתי
ורגב עפר למרגלותיך בלכתי
כמו כולם.
היו שהביאו פרחים
היא דיברה על גינה  
הביאה מצלמה דרוכה מתנועעת בקצב
של דממה רוחשת
בוחשת
וקנה יורה בסתר
מצלמה?
להנציח מה?
אני מחייכת בשאט ובעגמה
ולא שוררתי כאן אלא כמה מילים
סמויות
טקסים נבובים  
ועיקרם עקרים
ואין בם דבר וחצי דבר
ודי.
אומרים
משוררים סופדים היטב את המתים
תמיד רציתי להיות משוררת
אבל עדיין אינני נמהרת
לא היום לא עכשיו.