אולי ביום מן הימים,
אשמור לך חסד נעורים,
תרימי את ראשך לאט,
ואז תביני שזו את,
שלא היתה פה בזריחה,
כמו שקבענו בשקיעה,
עכשיו אין טעם לדבר,
את כל מה שליבך אומר,
שמעתי ונהיה לי קר,
כמו עץ בודד מן המדבר.

אולי ביום מן הימים,
אשמיד את כל הקנאים,
מלאך כותב איזה גורל,
הפעם סוף יפה וקל,
וכשכבר אין לי מה לדרוש,
הדם עולה פתאום לראש,
אולי קוראים לזה חוצפה,
העט ייפול על הרצפה,
כשלא יהיה לי מה לומר,
אתחיל לכתוב על המחר.

אולי ביום מן הימים,
אדע שאלה החיים,
יש חזקים יש חלשים,
אבל כולנו מנסים,
ושנפסיק פתאום לחלום,
תיפרץ איזה תהום,
אליה עדיין לא הגענו,
לא נגענו עד היום,
אולי ביום מן הימים...