אני כותבת על הדברים הפשוטים בחיים,
אלו שלא מדברים בהם
ובשפה שבה אני מדברת,
זו שלא כותבים בה.

אני גרה בשתי ערים: זו של הקודש
וזו של החול ,
שאדוותיה מלוחות.
בזו של הקודש אני נושאת את עצמאותי
בתרמיל גדול, בשיפוליו מתנדנדות דאגותיי.
בזו של החול אני בת ואחות ונכדה ובעלים,
בזו של הקודש אני כל מה שארצה להיות
ואיש אינו דורש שאהיה
דבר זולת זה.

וביניהן הפנקסים נפתחים והיד רושמת בשפה
שלא כותבים בה.


11/7/10