בכל ערב בשעה 18:50 אמא של רועי יוצאת למרפסת שפונה לגן
השעשועים וקוראת לו, במשך 40 דקות שלמות היא קוראת "רועי,
רועי, רועי, רועי..." עד שאני כבר כל כך מרחמת עליה ובא לי
פשוט לרדת למטה, למצוא את הרועי הזה, ולהגיד לו שיעלה הביתה כי
אמא שלו קוראת לו כבר המון זמן והיא בטח דואגת, ושלמען האמת
כבר קצת נמאס לי לשמע אותה...
הבניין שלי צמוד לבניין של אמא של רועי ולפעמים אני רואה אותה
יושבת על המרפסת עם כוס קפה וחולמת בהקיץ, תמיד אני תוהה על מה
יש לה לחשוב כל כך הרבה ואיך זה שאישה יפה כל כך לא חולקת את
המרפסת הזו עם אף אחד. אחי הגדול אומר שיופי זה לא הכל בחיים
ושבטח אבא של רועי עזב אותה כי היה חסר בה משהו, ואמא שלי
טוענת כנגדו ואומרת שלפעמים אישה לבד מבחירה, ואני מהנהנת
בהסכמה לשניהם ולא בטוחה עדיין אם אחד מהם באמת צודק בדבריו.
פעם אחת ראיתי את אמא של רועי במכולת, היא קנתה חלב סויה וכמו
כל אמא ממוצעת פתחה בשיחה עם המוכר בנוגע לבן שלה, היא ציינה
בפניו שרועי רגיש ללקטוז ושזה עושה לו כאבי בטן נוראיים, ששלוש
פעמים היא לקחה אותו למיון באמצע הלילה במשך שבוע אחד ואף אחד
לא ידע מה קורה לו, עד שסוף סוף נשמה טובה אחת, רופא בכיר שכבר
ראה כמה מקרים כאלו בעבר קלט במה מדובר, מאז הם עברו לחלב סויה
ורועי מרגיש הרבה יותר טוב, בנוסף היא גם קנתה המון ארטיקים
מקרח בטעם לימון כי את זה רועי הכי אוהב, וכמה גם בטעם דובדבן,
בשבילה.
אתמול שוב אמא של רועי יצאה למרפסת באותה השעה בדיוק והתחילה
לקרא לו, לא יכולתי לסבול יותר את הצעקות שלה אז ירדתי למטה
לחפש אותו וקראתי כמוה "רועי, רועי, רועי..", בדקתי בכל
המתקנים שבגן השעשועים, על כל נדנדה ובכל אחת מהמגלשות הצהובות
והאדומות, לא ידעתי איך נראה הרועי הזה אבל הייתי נחושה בדעתי
למצוא אותו, קיוויתי שהוא ישמע אותי קוראת לו וירוץ לעברי
מתנשף, כבר דמיינתי את עצמי לוקחת אותו הביתה ואמא שלו פותחת
לנו את הדלת בחיוך רחב, כל כך שמחה שהערב לשם שינוי הוא יעשה
אמבטיה מוקדם. חשבתי שאני אקבל על זה צל"ש, שאהיה המושיעה
השכונתית, זו שגורמת לאמהות להפסיק לצעוק מחלונות, אבל שום ילד
קטן וזר לא רץ לעברי והבנתי שאני צריכה להפסיק לראות כל כך
הרבה שעות טלוויזיה.. אמא של רועי עדיין עמדה במרפסת וקראה לו
כשהלכתי לבניין שלה, צעקתי לה מלמטה- "אמא של רועי! אמא של
רועי! רועי לא בגינה, למה את קוראת לו כבר חצי שעה? אולי הוא
הלך לחבר? תיקחי את הדף קשר של הכיתה ותתקשרי לחברים שלו, אבל
הוא לא כאן, אז די לצעוק..".
באותו יום גיליתי שצדקתי, שבעיניים המחפשות והיפות של אמא של
רועי הסתתר עוד משהו, ושנשים אף פעם לא לבד מבחירה, בטח שלא
נשים יפות כמוה. אמא של רועי לבד כי היא לא הצליחה להכניס אף
אחד אחר לחיים שלה אחרי שהוא נהרג. כשרועי היה בן 5 הוא שיחק
בגן השעשועים בכדור, הכדור התגלגל לכביש ורועי רץ אחריו
ומכונית פגעה בו. בהתחלה הם עוד היו בסדר, הם היו זוג, אבל מהר
מאוד אבא של רועי הבין שאמא של רועי מחכה לו, מחכה שיחזור מגן
השעשועים ושלעולם תחכה רק לו, ולא לאף אחד אחר, אז הוא השאיר
לה את הבית עם המרפסת ועזב.
מאז בכל ערב ב-18:50 בדיוק כשאמא של רועי יוצאת למרפסת וקוראת
לו אני כבר לא כועסת, אני יוצאת גם ויחד איתה קוראת לרועי
שיחזור, שיחזור כבר! במשך 40 דקות...