לא אכתוב יותר שירים,
הם מעציבים אותי,
לא אחפש יותר חרוזים,
הם מגעילים אותי,
לא אשוב לגעת בגיטרה,
היא מפחידה אותי.

לא אבכה יותר עלייך,
עד אחרון ימיי,
אחיה באושר גם בשבילך,
עד תום חיי,
השמיים יעשו את שלהם,
עד ייכלו געגועיי.

לא אבטא את רגשותיי השליליים,
כי אין בכך תועלת,
אבל את אבא אחבק כל פעם שאוכל,
כי לא תהיה הזדמנות אחרת,
ולאמא לא אפסיק לשלוח חיזוקים,
כי היא זאת שעליי שומרת.

אולי אכתוב עוד כמה שירים,
אולי כן ואולי לא,
אולי אצליח לשלוט במחשבות,
אולי ישובו התקוות,
אולי אשב מול הפסנתר,
ושתי ידיי משותקות.