זיו שכינה עלומה פרשת לעמך
ממעל כיסא כבוד שם מלכותך
ויהב נשמת לב יהודי לשמך
נטפה פליאת נהי חרדת אמונתך
                                                       
ועם ספר אמת באדמתך הנחת
בין שקר ערב הפורץ בשנאה
ויקומו נביאיך ונבחריך שימחת
וגאו בעם שקר חימה וקנאה

ואין כל משים בם עינו וליבו
וגילו עם גויים פרצי רשעה
ואתה קדוש ומחליט בריבוא
עם נצר עבדיך גאולה וישעה
   
ובעלות פרץ הרע ועין הצר
פלאו בני עמים תהו ושממו
איך בלהט חרבך הרשע עצר
ושנאות ישראל פזרו ותמו

כך הילת אור שימך הקדוש
עטפה בשכינת מגן לאמור
ורעם קולך ישראל אל חשוש
נאומי אקיים ואותך  אשמור.