טל ומטר ירככו לבך
שקט בין-ערביים אחר סערה,
ברוח מנשבת
על גבעולי טיח

והשמיים מעל גדולים הם, אימא
יחבקוך אלפי ממטרים ואלף כיווני רוחות

ועל המצבה דום
ובלבי מאכלת מתהפכת

סדום ועמורה כבר לא בך
בי נשאר, ללפף את לבי בהבלי העולם

וזה רוח על פני מים
וזה משב-רוח רענן וקריר ביום חם
וזה הגשם על העיניים
ולבי עופרת
לעד יצעק אילם.

אני לא מתייחס ל-מה שבנות אומרות לי
מבוכים ודרקונים
הן רואות הכול, הן יודעות הכול
הן לא יגידו, הן יסלפו

בבדידות מזהרת זה אדם מול דף,
והכלי הוא עט
אפילו להשתכר אני לא יכול
מחר משחררים אותי מכבלי
מחר תהיה מוזיקה בבית הזה
כל הפטפוטים של ירום הודו מהבהבים עוד באוזניי
הוא הוריד את התמונות
הוא לא הביט בתמונה
הוא הלך סחור-סחור בסיפורי מעשיות ואגדות
לא שמעתי מילה עלייך

אבא מתגעגע ואבא דואג
ואני עוד אקבל את ה"סטירה," נאמר לי
אני לא מתייחס ל-מה שבנות אומרות לי.

ערימה של כיסאות ליד החלון
שבעה מזרנים לצד הקיר
על המיטה שלך שמו חפצים,
אי-אפשר להגיע לחלון

הם קרעו את השמיים,
אנשים שאני לא מכיר
הם אכלו הרבה אוכל, הם בישלו בתנור שלך

אבא לא מתכוון לשכוח
גם אני לא
אף-אחד לא

התפלשתי בעפר

הבן הקטן עדיין "בסדר" כמו תמיד
כל-כך בסדר שזה מכאיב, מכעיס, מפחיד
אני נשאר לבדי
אני לצד אבא
הבן הקטן לצד אשתו
הבית השני מדבר
ואני נשאר לבדי.

את קמה מטושטשת והולכת לשירותים
אני שומע הכול
את יושבת שם ונרדמת
אני מוזג לי כוס-קפה, אני מדליק מוזיקה
את שוטפת ידיים, את מתפללת
את מביטה בי בחצי מבט
לפתוח חלון, לסגור חלון
לבדוק אם הכביסה התייבשה
את יושבת בכורסה שלך ומדליקה סיגריות
את שותה משקה קר
אני מביט בך ויודע שפעם היית יפיפייה ומלאת חיים
כפות-הידיים שלך היו קטנות
הן נכנסו דרך הצמידים ומאז לא ירדו
עד היום ש-.

קברו אותך בחצות בחיפזון
"מחול לך," הוא אמר

ירד גשם דק
הכול היה חשוך
הרכבים נעו בשקט ובמהירות
המשפטים היו קצרים
הבת בכתה לך כששמו את הלבנים
אף-אחד לא רצה לעזוב
אבל הקברן זירז אותנו
האור עומד להיות כבוי

דוד הסתכל בשלט
כאילו לא האמין שזו את שם

אני
לא ידעתי ימין ושמאל
לא ידעתי עתיד
הייתי דג
הייתי גבעול מפרפר

ואז
רק אחרי שהלכת
הם באו כולם.