|
כל צעד משריש בי פחד
וכמעט שאין בי צורך לנוע קדימה
רוב הזמן אני רוצה אותנו יחד
אך לרגעים מוצאת את עצמי בורחת פנימה
אני לא יודעת איך למצוא את התיאבון שוב לחיים
את הרעב, התעוזה
האומץ שכל אחד נולד אתו
נחסמתי
ועכשיו כל מה שמשתחרר החוצה
הם הרעלים שהצטברו
והכעסים שנערמו בחלוף השנים.
אני רואה את עצמי
אבל זו לא באמת אני
רק חלקים ממני
חלק שרוע על המיטה
וחלק אחר שוטף את עצמו במקלחת
במים הזורמים
אני לא רואה את עצמי יותר
ברגע שאני נפתחת
אני הולכת לאיבוד בין כל האנשים.
בין הרצון שלי להיות מי שאני
לבין הצורך לרצות את הסביבה
אני אפילו לא בטוחה שאני יודעת
על מה אני מתפשרת
מי אני, על מה אני מוותרת
בין הרצון להרגיש קרובה
לפחד להינטש
אני מפלסת את הדרך
בין הרוח, המים, וכל-כך הרבה אש
אני נשרפת. |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.