רעש.
הרעש חדר למפלטי האחרון,
לנחמה האחרונה שעוד נותר לי להרוס;
לשינה. - הדף הלבן שבין פרק לפרק בספר המגירה שלי.

היא אומרת שהנזק נפשי,
שהוא תוצאה של הדחקה שיטתית וחסרת דמיון.
"אתה בונה פצצה בתת המודע,
ובלילות,
במקום לישון,
אתה סופר את השניות אחורה,
הופך דממה לרעש".

היא אומרת שבלילה הנשמה נחה ושאני בכלל התבלבלתי.
"אתה כמו חיה, אוכל כדי לשרוד, לבנות ולהרוס.
והרסת".

ונשמתי המורעבת מתקתקת בתוכי,
שנים של חרטה עוד יבואו.
עיני פקוחות ואזני דומעות,
והיא לא כאן להשתיק את הדממה.