הנה ירד כבר ליל
על העיר הענוגה
וכבר שקטו הרחובות מחוץ
תחת צבא הכוכבים.

הנה ידך בכף ידי,
נאחזת בתקווה
לתפוס את החיבה
וגופך שרוע עליי
בשם העגבה.

כשבכול שורר החושך,
בנו ניצתת האהבה,
וכירח העולה אליי מרום,
מתעלה אז התשוקה
ומתפרצת בסערה
בתוככי החורים
ובינות הצללים.

ומיד אחר הכול
מתרגעת הנשמה
מנוכחותך השקטה
ומתרפקת בערגה
על חומה בצורה.

מה עזה אביונתנו,
הממלאת כך את לילותינו,
ומה גדולה אהבתנו
המביאה היא באורה
את השחר החדש
על פני האדמה.