עוד עונה, ויבול האורז עדיין לא מספיק לכלכל את כל המשפחה.
בורי רם, מחוז הולדתי ומגורי, כאן גם התחתנתי ונולדו שני בני,
מקור הפרנסה העיקרי הוא משדות האורז, כמו ברוב תאילנד.
אבל המשפחה גדלה ואני נאלצתי לחפש עבודה בבאנגקוק.
בעיתון פרסמו על מקומות עבודה פנויים ב KFC הרשת האמריקאית
המפורסמת.  נראה לי מקום עבודה טוב והזדמנות לצאת לעיר
הגדולה.

התחלתי שם בעבודות נקיון, אנגלית לא ידעתי אבל למזלי היתה לי
תפיסה טובה לשפות ומהר מאוד למדתי אנגלית ברמה כזאת שהספיקה לי
לעבור לדוכן המכירות.
בתחילה שרתתי בעיקר לקוחות תאילנדים אבל ביקשתי לשרת יותר
ויותר תיירים בשביל לקלוט יותר את השפה האנגלית.
הקשר עם תרבות התיירים מצא חן בעיני ומהר מאוד למדתי אנגלית,
דבר שלא נעלם מעיני הממונים עלי וקידם אותי מאוד בעבודה.
גם המשכורת שלי עלתה בהתאם והצלחתי לפרנס יפה את ילדי ואת
הורי.
תמיד אהבתי לעבוד עם אוכל, בקרב משפחתי נחשבתי לבשלנית מעולה
והחלום שלי היה לפתוח פעם מסעדה משלי.
אבל לפתוח מסעדה ואפילו קטנה בעיר שלי, עדיין הייתה הוצאה כבדה
שלא יכולתי לעמוד בה.
עיניינתי כמה חברים, אולי יכנסו כשותפים איתי, כולם שיבחו את
התבשילים שלי אבל לאף אחד מהם לא היה באמת כסף להשקיע.
המשכתי לעבוד ב KFC , לשרת ולהגיש ג'אנק פוד ללקוחות ולפנטז על
זה שאני יכולה לגרום להנות גם מאוכל טוב מעשה ידי.
עברה שנה ועוד שנה, החיים נעשו קשים והכסף לא הספיק.

יום אחד הופיעה אחותי הגדולה אצלי, עברה לביקור בדרכה לעבודה
בעיר תיירות דרומית.
ידעתי שהיא עובדת כמארחת בבר נחשב ומרוויחה יפה.
קיטרתי לה על העבודה שלי ועל העובדה שאף אחד לא רוצה להשקיע
במסעדה משלי.
"בואי איתי" הציעה אחותי, "אני אסדר לך לעבוד בבר איתי, לבחורה
יפה כמוך יהיו הרבה דורשים ובטח תעשי כסף טוב שיאפשר לך לחסוך
למסעדה משלך".
"אני לא בטוחה שאני בנוייה לזה" אמרתי לאחותי, "מעולם לא היו
לי יחסים אינטימיים עם זר ואני לא חושבת שאני מסוגלת לזה".
"איך לך מושג" אמרה לי אחותי "את תכירי מישהו נחמד ואת לא
חייבת ללכת עם כל אחד, יש הרבה טכניקות לגרום למישהו שאת לא
רוצה שלא ירצה גם אותך" ניסתה להסביר לי.
"והכסף הוא הרבה יותר ממה שאת מסוגלת בכלל להרוויח כאן. גם
העובדה שאת דוברת אנגלית טובה תתן לך יתרון גדול על שאר
הבנות".

סגירת הסניף שבו עבדתי זרזה את ההתלבטות שלי. החלטתי לנסות
לעבוד בבר, מה כבר יכול להיות? אחותי אמרה בפרוש שאני לא חייבת
ללכת עם מישהו שלא מוצא חן בעיני.
נסעתי עם אחותי וניפגשנו עם בעלת הבר, מאמא סאן נחמדה מאוד,
טיפוס אמהי שמיד התיחסה אלי כמו לבת שלה.
שמתי את המיזוודה שלי בחדר של אחותי שהיתה עם עוד שתי שותפות
שרק אחת מהן נימצאה באותו הזמן, השנייה היתה בחופשה.
"תגורי כאן בינתיים עד שתתארגני" אמרה לי אחותי.
שמחתי מאוד על ההיזדמנות שנפלה בחלקי, אחר הצהריים ניפגשתי בבר
עם שאר חברותי לעבודה, כולן בחורות נחמדות מאוד שנתנו לי מיד
הרגשה ביתית.

סגרתי עם המאמא סאן על משכורת של חמשת אלפים באט לחודש פלוס
בונוסים על שתיה שאמכור. המאמא סאן שמחה מאוד לקבל אותי, גם
בחורה יפה וגם דוברת אנגלית טובה.
הבנתי את זה רק אחרי שבררתי עם שאר הבנות שקיבלו פחות ממני.
סיכמנו שכיוון שאני כרגע במחזור אני אתחיל לעבוד עוד ארבעה
ימים.

הבנות היו צחקניות והעבודה ניראתה כייפית למדי.
אני, אחותי והשותפה שלה לחדר היתחברנו עם הספרית והעובדת שלה
שהיו ממוקמות בביניין שבו גרנו ונהינו מהר חבורה שכזאת.
בערב יצאתי איתן לבלות באחד המועדונים, אווירה נחמדה מאוד.
הרבה זרים ניסו להתחיל איתי אבל הפנתי אותם תמיד לחברות שלי.
אחותי היתה מאוד מיומנת ולימדה אותי איך לזהות את התיירים
העשירים, או יותר נכון את אילו שבאו לבזבז כסף.
"לא חשוב עם הוא צעיר או מבוגר" אמרה לי, "תמיד תתני עדיפות
למבוגר כי יש יותר סיכוי שיהיה לו יותר כסף, אבל גם צעיר יכול
להיות בסדר, אולי יצא לך מזה חתונה או מישהו שירצה אותך לכל
החיים".
באמת שלא ממש רציתי מישהו לכל החיים. שכן, מעולם לא הייתי עם
זר לפני כן וזאת היתה לי ההכרות הראשונה עם זרים.
קצת חששתי גם מיחסי מין עם זרים, שכן ניסיון היה לי ולא רב
במיוחד אבל רק עם בני עמי.
אבל אחותי דאגה להרגיע אותי, "בדרך כלל הזרים מתנהגים יותר יפה
מהתאילנדים ביחסים עם בת זוג" אמרה לי בחיוך, "ואם תדעי להיות
בסדר איתם בטוח שהם יתגמלו אותך יפה" הוסיפה בקריצה.

קצת התרגשתי, המחזור כבר מאחורי ומחר זה יומי הראשון בעבודה
בבר.
בימים האחרונים ניתקלתי בהרבה טיפוסים במועדון שאנחנו הולכות
לבלות בערבים. חלקם הקטן נחמדים אבל רובם מבוגרים שהעיניים
שלהם רוצות לטרוף כל בחורה. נראה להם שבעזרת כספם הם יכולים
לקנות גם לב של בחורה.
החששות שלי מהעבודה גברו, ומה יהיה עם מישהו שלא מוצא חן בעיני
ירצה אותי, איך אסרב לו?
אמנם אחותי הסבירה לי על טכניקות שיגרמו לאנשים שאני לא רוצה
לא להיתקרב אלי, אבל לא הייתי בטוחה שאצליח, לא היה לי כל
ניסיון בעבודה כזאת.

בערב יצאנו החברות לרקוד במועדון. עד היום היצלחתי להיתחמק מכל
מי שניסה להתחיל איתי. מנסה ליישם את ההוראות של אחותי.
חשבתי שאולי מישהו ימצא חן בעיני, אבל כולם נראו לי אותו הדבר,
עדר של גברים מזדקנים שמזילים ריר על כל בחורה שבסביבה ומנסים
להשוויץ בהפגינם ריקודים שעברו מהעולם כבר לפני המון שנים.

ישבנו ליד שולחן ארוך לצד רחבת הריקודים, אחותי והבנות רקדו
מידי פעם עם אחד התיירים ובעיקר עם עצמן והאווירה היתה נחמדה
מאוד.
צמוד אלי ישב גבר זר כבן חמישים, נראה קצת שונה מהשאר, מבטו
היה תקוע במסך פלזמה שהקרין משחק כדורגל, כנראה חשוב לו. כל
הבנות ומה שנעשה ברחבת הריקודים נראה מרוחק ממנו, לא ממש עניין
אותו.

המשכתי להיתבונן בחברותי שרקדו, ניסו לגרור אותי לרקוד אבל אני
התביישתי, עדיין לא הרגשתי ממש שייכת למקום.
גבר די נאה, כבן ארבעים וחמש פלוס, ניסה לגרור אותי לרחבת
הריקודים, ניגש אלי מידי כמה דקות ומושך בידי. לא רציתי לרקוד,
העדפתי לשבת ולהיתבונן מהצד בנעשה, ללמוד את מה שקורה
במועדון.
ניסיתי על הגבר את הטכניקות שאחותי לימדה אותי, הסבתי את תשומת
ליבו לשאר חברותי, שיקח מישהי מהן לרקוד. אולי יצא להן משהו.

אבל התרגילים שלי לא צלחו במיוחד, נראה שהוא היה מעוניין רק
בי.
הגנבתי מבט מידי פעם אל הגבר שישב לידי, חייכתי אליו, אבל הוא
רק החזיר לי חיוך מנומס וחזר להיתרכז במישחק הכדורגל.
לבסוף נכנעתי וקמתי לרקוד עם הגבר. הוא רקד נחמד ודי השוויץ
בי.
אחרי ריקוד אחד חזרתי למקומי, מחייכת בדרכי אל עבר הגבר שהיה
עסוק בכדורגל. הוא החזיר לי חיוך די מבוייש.
אחרי מספר דקות חזר הטווס לשכנע אותי לריקוד נוסף, אמנם הוא
היה גבר נאה אך משום מה לא הייתי מעוניית בו.
בכל זאת הוא התעקש וקמתי לריקוד נוסף.
כשחזרתי התבונן בי הגבר מהכדורגל, עושה פרצוף עצוב לעומתי,
מבחין במצוקתי.
אחרי כמה דקות חזר הטווס שלא התייאש.
לפתע אחז בידי הגבר מהכדורגל, "היא איתי" אמר לטווס שנסוג
מיד.

"תודה" אמרתי למושיע שלי, "למה רק עכשו ניזכרת?"
"מצטער" אמר לי, "חשבתי בתחילה שאת רוצה אותו ורק עכשו שמתי לב
שהוא סתם מציק לך".
"אני ליאו" הציג את עצמו.
"ואני נאנג" החזרתי לו בחיוך.
"אולי את רוצה לרקוד?" שאל אותי.
אינסטקטיבית הפנתי אותו לחברות שלי, "תרקוד איתן אם אתה רוצה,
אולי תתחבר לאחר מהן" המלצתי לו וכיוונתי אותו אל הספרית שמאז
שהיגעתי לא ראיתי אותה עם גבר.
"לא תודה" אמר לי, "דווקא את מוצאת חן בעיני, אבל אם את לא
רוצה אז לא חשוב, אני אמשיך להסתכל עליך" אמר לי.
"עלי" אמרתי בהפתעה, "חשבתי שאתה מרוכז בכדורגל".
"אני מסתכל על המשחק אבל לא יכול להוריד את העיניים ממך, את
מאוד שונה משאר הבנות כאן" הוסיף בחיוך.
קמתי ממקומי, אחזתי בידו והובלתי אותו לרחבת הריקודים, די
מופתעת מעצמי.
הוא קצת ניגרר אחרי, אין לי מושג מה היה בו שהרגיש לי שונה
משאר הגברים במקום.
אחרי ריקוד אחד חזרנו לשולחן, עשינו הכרות מעמיקה יותר והא עשה
עלי רושם של גבר עדין מאוד.
מרגע זה הייתי מרוכזת רק בו.
הצגתי אותו לאחותי ולחברותי והיה לי ברור שאני ממשיכה את הערב
איתו, אם רק ירצה.
הופתעתי שהכל זרם איתו בצורה טיבעית, כאילו אנחנו מכירים כבר
הרבה זמן, ושמחתי מאוד כשהוא הציע לי להמשיך איתו את הלילה.
נראה לי אדם נחמד ומזלי שדווקא הוא בחר בי (או אולי אני בו).

"אל תדברי איתו על כסף" לחשה לי אחותי כשניפרדנו ממנה
ומחברותי.

הדרך לחדרו עברה עלי במחשבות, אני לא יודעת בדיוק איך להיתנהג
ומה לעשות, בעצם סמכתי עליו שהוא יוביל אותי.

כשהגענו לחדר ניכנסתי ישר למקלחת, שוטפת את עצמי היטב.
אחר כך נעמדתי שעה ארוכה אל מול המראה, לא אהבתי את המראה שלי,
אמנם למולי במראה נישקפה בחורה רזה למדי אבל אני יודעת ששאריות
הכמעט עשרה קילו שהישרתי ניכרות בגופי, עורי היה מדולל בעיקר
באזור הבטן.
פחדתי שאולי הוא לא ירצה אותי, לא נראתי חתיכה בכלל למרות שהוא
לא הפסיק להחמיא לי כל הערב.
כיסיתי את גופי במגבת, מקפידה להסתיר כמה שאפשר יותר ויצאתי
לחדר.
הוא חיכה לי מול הטלביזיה, כמעט כרגיל רואה איזה משחק כדורגל.
"היתפנקת טוב במקלחת" שאל ובעצם ציין עובדה בחיוך.
הוא ניכנס לחדר המקלחת, שמעתי את זרם המים.
ניכנסתי למיטה עם המגבת, מקפידה לכסות את עצמי היטב וכיביתי את
האור בחדר כשרק אור הטלביזיה המרצד האיר קצת את החדר.

שמעתי את זרם המים פוסק וליבי החסיר פעימה.
דלת המקלחת נפתחה ואור נוסף חדר לחדר. הוא יצא כשמגבת לאזור
חלציו.
"התרעננת?" היבעתי התעניינות.
הוא חייך וניכנס למיטה, הידקתי את המגבת לגופי.
הוא משך אותי אליו בעדינות, מחבק אותי ולא מנסה להוריד את
המגבת ממני. אני רציתי אותו מאוד אבל הייתי כקפואה. הרגשתי
כבתולה שניכנסת בפעם הראשונה עם גבר למיטה.
הוא חש בגופי הקפוא וחיבק אותי קלות.
"את מרגישה בסדר?" התעניין בחביבות, לא ניסה לכפות את עצמו
עלי.
"אני בסדר גמור" עניתי לו, "אבל אני חייבת וידוי".
הוא התרומם קצת לישיבה על המיטה, נשען על לוח העץ שבגב המיטה,
והתבונן בי בחיוך.
"דברי" אמר לי, "תרגישי חופשי, אל תחששי מכלום, אני הרבה זמן
בתאילנד ואני חושב שכבר שמעתי הכל".
" אני רוצה שנעשה את זה לאט, אתה חייב להבין שאתה הזר הראשון
לי" אמרתי כשרעד נלווה לקולי.
"למה את מתכוונת הראשון?" שאל בנעימות.
הרגשתי פתאום הקלה גדולה, נינוחות רבה הציפה אותי והרגשתי שאני
מוכנה עכשו לכל דבר, שיוביל אותי להיכן שהוא רוצה.
התיישבתי גם אני "שאספר לך עלי?" שאלתי בחשש, לא ממש רציתי
להעיק עליו.
פתאום שטף של מילים יצא מפי, במשך כחצי שעה סיפרתי לו כמעט את
כל סיפור חיי, הוא כמעט ולא הפסיק את שטף דיבורי.
"לא ממש רציתי להיות עם זר אבל היתגלגלו העיניינים ואני שמחה
שאני איתך" סיימתי את דברי.
הוא חיבק אותי בחום, מחייך אלי חיוך גדול.
השעה היתה כבר ארבע בבוקר.
הרגשתי כל כך נינוחה איתו, הסרתי את המגבת מעלי, מחבקת אותו,
מרגישה מוכנה אליו.
הוא התבונן בי, סוקר את גופי הערום.
"את באמת בחורה יפה ומיוחדת" אמר לי בחיוך גדול וכיסה אותי
בחזרה במגבת.
"את לא חייבת לשכב איתי" הוסיף בעדינות, "וגם אם כן אז בטח
שלא היום, מגיעה לך סיטואצייה הרבה יותר נעימה מזאת. וחוץ מזה
שכבר מאוחר ואני מציע שנירדם, מחר יש לי יום ארוך כי אני צריך
לנסוע לבאנגקוק"
הוא כיבה את הטלביזיה וחיבק אותי. ניצמדתי אליו ונירדמתי שלווה
לשינה מתוקה מאין כמוה.

התעוררתי בבוקר עם נשיקה על שפתי,  ישנתי מצויין, כבר הרבה זמן
שלא ישנתי כך.
הוא היה כבר לבוש ועמד לצד המיטה, רוכן מעלי לנשיקה קלה.
"אני צריך לנסוע לבאנגקוק" אמר לי, "את יכולה להישאר בחדר אם
תרצי, שכן, בערב אני חוזר" הוסיף לי נשיקה על שפתי.
"יש לך כאן שטר של אלף באט עבור הלילה".
על השידה לידי היה מונח השטר.
"מה פתאום, על מה אתה צריך לשלם לי, הרי לא עשינו סקס" אמרתי
לו.
"אז מה?" אמר לי, "זה לא בשביל סקס, זה בשבילך ובשביל הזמן
שהענקת לי",
"נהנתי מכל רגע איתך ואני מתעקש על זה שתיקחי את הכסף".
מצבי הכלכלי לא איפשר לי לסרב, החלפנו מספרי טלפון והוא יצא
לכיוון הדלת.
"אני אתלבש ואלך לחברות שלי ולאחותי, שכן היום אני גם צריכה
להתחיל לעבוד בבר, אבל נראה לי שאדחה את זה בכמה ימים, תיתקשר
אלי כשתהיה בדרך חזרה מבאנגקוק" אמרתי לו לפני שטרק מאחוריו את
הדלת בעדינות.

שכבתי במיטה עוד כשעה שלמה, לא נירדמתי, הייתי מהורהרת וכל
הערב שעבר היה כסרט במוחי, ניסיתי לשחזר מה בדיוק עבר עלי ולא
הצלחתי ממש להבין, לא ככה ציפיתי להכרות הראשונה שלי עם פאלאן
(זר).
כל הזרים במועדון עלו במחשבתי כסיוט מתמשך, נועצים מבטים רעבים
כאלו לא ראו בחורה זמן רב. ולעומתם הגבר כסוף השיער שהיה שונה
מאוד מהם והיתמזל מזלי להכיר אותו.
החלטה מהירה עלתה בראשי.
התלבשתי, סידרתי את החדר וקיפלתי את כל הבגדים שלו בארון.
יצאתי מהמלון ועצרתי טוסטוס מונית ונסעתי הישר לבודהה, מרחק
עשר דקות נסיעה.
בכניסה למינזר קניתי מינחה כמקובל ומהרתי לאחד הנזירים שכבר
ישב במקומו, מוכן לקבל את פשוטי העם שמגיעים לשאת ברכה או
להיתייעץ איתו.
לאחר הברכות המקובלות סיפרתי לו את אשר עבר עלי ושאלתי לעצתו.
"תלכי עם הלב שלך" אמר לי "אל תרדפי אחרי הכסף כי הוא לא יקנה
לך אושר" המשיך במנטרה קבועה.
הודתי לו ויצאתי משם אל החדר של אחותי.

הבנות כבר ישבו במספרה וקיבלו את פני בחיוך, כאחת שעברה
לראשונה את טבילת האש.
"נו, איך היה?" היתעניינו הבנות.
"מצויין" השבתי להן בחיוך "באמת בחור מקסים".
קראתי לאחותי לעלות איתי לחדר.
"אני מתארגנת וחוזרת היום הביתה" אמרתי לה, "קיבלתי החלטה שאני
ממש לא בנויה למקום הזה, אני לא נערת ברים וזה לא ילך, אני כבר
אמצא את הדרך לפתוח מסעדה משלי, אולי אני אתחיל מדוכן פשוט ורק
כשאאסוף מספיק כסף אפתח את המסעדה"
אחותי היתה המומה לגמרי "חשבתי שאת מתאקלמת כאן מצויין" אמרה
לי "אבל באמת את צריכה לעשות מה שליבך אומר, ואם זה אומר לחזור
הביתה אז תחזרי ושבודהה יעזור לך".
הצעד הבא היה להגיע לבר, להיתנצל בפני המאמא סאן על נסיעתי.
"סעי לך בתי ושאלוהים יעזור לך" נתנה לי את בירכת הדרך.
הסתכלתי סביבי בקבוצת זרים שהיתקבצה כבר בבר, מתחילים לשתות
בירה ולטפוח בישבני הבחורות. שמחתי על ההחלטה שקיבלתי.

היתקשרתי לליאו, הוא היה עדיין בבאנגקוק.
"אני נוסעת הביתה ואני חייבת להיפגש איתך לפני, האוטובוס שלי
יוצא בשש בערב, תשתדל להגיע לפני כי אני רוצה להיפרד ממך כמו
שצריך".
"אני אשתדל לחזור לקראת חמש" אמר לי.

השעה היתה שתים עשרה בצהריים ואת השעות הקרובות העברתי בשיחות
טלפון אליו, מנסה להקדים את חזרתו.
היה לי חשוב מאוד להסביר לו את החלטתי לפני שאעזוב, לא הגיע לו
שאעלם סתם ככה.

חיכיתי לו בלובי המלון שלו, הוא הגיע קצת לפני חמש.
עלינו אליו לחדר, ישבנו על המיטה וסיפרתי לו בהיתרגשות את
החלטתי. הודתי לו וסיפרתי לו שההיתנהגות שלו כלפי גרמה לי
להבין שאני ממש לא שייכת למקום הזה ועזרה לי להגיע להחלטה
לחזור הביתה.

"בואי תישארי עוד יום או יומיים, לא ישנה לך כלום" ניסה לשכנע
אותי להישאר.
אבל אני הייתי נחושה בדעתי, אני נוסעת היום הביתה. פחדתי שאם
אשאר אני אשנה את דעתי.
"חבל" אמר לי, "חשבתי שיכולה להתפתח מערכת יחסים יפה בינינו"
אמר לי וכמעט שהשתכנעתי להישאר.
"בוא איתי" הצעתי לו, "בוא איתי לבורי רם, תכיר את משפחתי, אני
בטוחה שהם ימצאו חן בעיניך ואתה בטוח בעיניהם".
בעודי מעלה את הרעיון התחלתי להתלהב ממנו יותר ויותר, זה יכול
להיות נהדר אם יבוא איתי, אולי גם אשכנע אותו להשקיע איתי
במסעדה.
"בוא, כדאי לך מאוד, יש מלון נחמד מאוד וזול לא רחוק ממקום
מגורי ויש לי גם טוסטוס ונהיה ניידים", תכננתי כבר תוכניות
איתו.
" ההצעה שלך באמת קוסמת לי" אמר לי בחיוך, "אבל אני כאן בעבודה
ואני חייב להיות כאן עוד כשבוע, ואחר כך אני חוזר הביתה" סיכם
בעצב.
"יסתדרו בלעדיך" ניסיתי לשכנע אותו, אבל ללא הועיל.

הוא לקח אותי חזרה לחדרי, אספתי את המזוודה שלי וניפרדתי
מחברותי.
נראה היה שהן מקנאות בי קצת והרגשתי שקיבלתי את ההחלטה
הנכונה.
ליאו לקח אותי לתחנת האוטובוס, ישבנו ביחד עד שקראו לנוסעים
לעלות וניפרדנו בדימעה.
ליאו שם בידי מעטפה, "אל תפתחי עכשו" אמר לי, "רק שתגיעי
הביתה".
עשיתי כרצונו ושמתי את המעטפה הסגורה בתיק שלי.

היה לי עצוב מאוד בלב, עד שהכרתי מישהו כלבבי נאלצתי מהר מאוד
להיפרד ממנו, מקווה שלא לזמן רב.

התמזל מזלי ולמחרת שהגעתי הביתה התפנה בדיוק דוכן אוכל במקום
מרכזי.
בעלת הדוכן שנאלצה לעזוב מסרה לי את הדוכן ואת הציוד.
"תיתני לי כמה שאת יכולה" אמרה לי.
פתחתי את המעטפה שליאו נתן לי, היו שם חמשת אלפים באט.
מסרתי אותם לבעלת הדוכן והיא שמחה מאוד.

התחלתי לעבוד, מכינה לאנשים את מטעמי, היו לי כארבעה שולחנות
ליד הדוכן והוצאתי פרנסה לא רעה בכלל.
מהשמים שלחו לי את ליאו שגרם לי לחזור הביתה בדיוק בזמן
הנכון.
התקווה והתפילה שלי שהוא יגיע יום אחד בשביל להיות שותף מלא
במסעדה שאפתח.