כלב נובח, לך תזדיין עונה החתול
ואני כבר שיכור, מתערבב המפתח לא נכנס למנעול
וכבר ארבע בבוקר וזאת את במיטה
הכל מסתובב לי מאבד ת'שליטה
עלייך, עליי
בקיץ 93' זה קרה, נפגשנו אני ואת חבר וחברה
ולא היה עניין את לא נתת לי סימן
היית אז חיילת שועלה של קרייה
שיער חום בקוקו ופוני פטריה
ועיניים, היו לך עיניים
תגידי לי איך, איך נפלנו ביחד מצוק
תגידי לי למה, את קרה ואני חנוק
הימים קלקלו אותך, קלקלו גם אותי
אבל אותך יותר
והיום זה שכירות וגם תואר ראשון
עבודה לימודים מסביב לשעון
והשקט, הדממה שחורקת
הדמעה שחונקת
ואין אהבה יותר, ואם יש אז אילמת
ואם לא נעלמת אבל השקט השקט
הורס אותי, הורס
מה נשאר מה אפשר להגיד לעכבר
שברח לחתול שברח מהכלב שברח ממני
כי ברחתי ממך
ולאן את הולכת, ולמי את חוזרת
ולמה את לא בוכה
ולמה את לא בוכה, יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.