בפעם הראשונה שראיתי אותה בוכה, הדמעות שזלגו מעיניה הפכו
בין-רגע לטיפות קרח שנפלו על השטיח בחזרי, נלחצתי, אני מודה
שמעולם לא ראיתי תופעה שכזאת. זה היה בריב הראשון שלנו, ריב
לגיטימי בין זוג אוהבים. הייתי כל כך נסער שאפילו לא דיברתי
איתה על זה. כשזה קרה שוב זה קרה כשחטפה מכה במצחה מהמדף
בחדרה, שמרתי על קור רוח אספתי את הדמעות בשקית ניילון והצמדתי
אותו לראשה. נחמד חשבתי לעצמי, אפילו שימושי, למשל בפעם ההיא
שהיינו בים והבירה שלי התחממה לגמרי, היא הביטה בשמש בלי למצמץ
עד שהחלו לזלוג דמעות הקרח מעיניה אל תוך כף ידה והכניסה אותם
לבקבוק, אומנם היה מעט מלוח אבל בעיקר צונן. תמיד תהיתי לעצמי
מה פשר הדבר אך העניין נגלה אלי רק ביום שנפרדנו. כזאת חוסר
רגישות, הרי בחורות עם לב של קרח תמיד קרות ומנוכרות והן כל כך
אכזריות שאינן בוכות בכלל. כנראה שכשהן בוכות הן מזילות דמעות
מקרח.