כשכל המילים שהיו לי הכזיבו
ושנתי נדדה לה בלילה אחד,
במילון הישן שדפיו כבר הצהיבו
חיפשתי פנינים נדירות במיוחד.
מילות אהבה היאות לבת מלך
שפתים ישקו בנופת צופים.
שלל חוטי ארגמן שטוויתי בפלך
לאדרת ספק ובגדי כיסופים.
אבנים יקרות אז ברטט אספתי
לכתר זהב שבראש מלכתי.
ענבלי פעמון מנחושת יצקתי
לבשר בניגון את בואי ולכתי.
אך למי אהובה שמרת מילותייך?
לבבי נעקד לו על קרן הצבי.
וכיצד זה אוכל לחלות את פנייך,
אם איני משורר ואינני נביא? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.