ס'אמק על פתח תקווה
שהתחבורה בה לא נאותה לתל אביב
אך גם לא נאותה לחיפה,
קו 31 דמיוני
ו82 חולף שוב ושוב לכיוון השני,
שיש בה מוזיאון שאיש לא צריך -
כך הבנתי מנהג האוטובוס המשתהה.

ס'אמק על תל אביב
שהרכבות בה מגיעות בזמן, כשאני לא
ועוזבות את התחנה בעודי מתנשפת,
אחרי שרצתי את פרשת כל הדרכים כולן
בשמלה וסנדלים,
אוחזת בתיק כמו איזו שרה ג'סיקה פארקר.

ס'אמק על מכונת השתייה ברכבת מרכז
שבלעה לי שישה שקלים, כמעט שבעה
(מזל שאני עקשנית)
ואחר כך גיהצה עשרה נוספים על ספרייט, לא דיאט
וזה לא שאני בדיאטה, או משהו
אבל בגזוז שלי אני אוהבת אספרטיים.

ס'אמק על הרכבת המאספת לחיפה
שממתינה בחיוך נבזי למי שמחמיץ את הישירה
ועוברת בכל התחנות כולן, עד הסוף המר
בעצם, עד הסוף המר כמעט
כי בלי ספק הסוף המר הוא עכו.

ס'אמק על הרצון הטוב
והכוונות הטובות
שלפחות ייצא לי מזה חומוס.