רק אל תגידי שצריך כשרון,
שני דפים ממחברת ועט עפרון,
החיים מוזרים וחסרי הגיון,
מרוב עייפות אין לי כוח לישון.

רק אל תגידי שצריך התאמה,
כששנינו לוקחים את אותה נשימה,
יש המון אנשים עם מעט נשמה,
העולם מסתובב לו על ציר נקמה.

רק אל תגידי שצריך להסביר,
כששנינו נושמים את אותו האוויר,
גלויה כמו השמש ביום הבהיר,
פוסלת מראש מבלי להכיר.

רק אל תגידי שצריך לסיים,
כששנינו בוכים, לא צריך לסכם,
העצב דבק בי, אותי מכרסם,
כשאמא לא כאן, מי אותי תשקם?

רק אל תגידי שצריך לארוז,
כשפעם היה לי מקום לאחוז,
לקחת את כל השירים
ולגנוז.