אזרחים יקרים, אני שמח לבשר לכם שלאחר שנבחרה מלכת יופי חדשה
אשקלונית לשעבר שבקרוב (במידה שלא יכנסו שיקולים פוליטיים
לוועדה) נזכה לחתן פרס נובל לרפואה. המועמד הוא לא אחר מכותב
שורות אלה, גל חזיזה בן שמעון ומרים שיזכו לחיים ארוכים, תושב
אשקלון בן 33.

אני אמנם לא רופא או מדען, אבל גילתי מחלה מדבקת ומסוכנת.
אפילו מצאתי לה תרופה ונתתי לה היא שם מדעי: Tourism Madness
AovsibitInfectious, ובתרגום עברי
מחלת-תיירות-אובססיבית-מדבקת.

קבוצת סיכון: ראשי ערים ועובדי עירייה בעלי ראש יצירתי בעלי
ותק של למעלה מ-20 שנה במערכת, מסודרים כלכלית שאין להם בני
משפחה מובטלים
.
תסמיני המחלה: העובדים הנ"ל מטיילים המון בחו"ל, מה שנקרא
"רואים עולם". כשהם שבים לעיר מגוריהם הם נזכרים במראות מהטיול
ורוצים להעתיק את אתרי התיירות שראו לעירם.

דוגמא מאשקלון: השקעת 100 מיליון שקל במדרחוב - סאן פרנסיסקו -
גשר הזהב. גן פסלים במיליון שקל - ברלין מוזיאון השואה.

הם לא מסתפקים בכך, והולכים לספרי ההיסטוריה לקבל השראה לעוד
רעיונות כמו פסטיבל וודסטוק. באשקלון, למשל, הקצו 7 מיליון שקל
לפסטיבלים וטקסים.

מאפייני המחלה: הוצאת תקציב העיר על פסטיבלים ופרויקטים הזויים
תוך התעלמות מהצרכים הדחופים: האבטלה, החינוך והרווחה. הסובלים
מהתסמינים ממוקדים רק בנושא אחד - הפיכת העיר לחו"ל.

התרופה: ראשית, על הלוקים בתסמונת להימנע מלטוס באובססיביות
לחו"ל. אם אין ברירה ותנאי העבודה ה"קשים" דורשים זאת, יש צורך
לקחת אותם ישירות משדה התעופה באוטובוס אטום  לסיור "חזרה
למציאות".

ומה יכלול הסיור? טיול בלשכת העבודה, בתוכנית ויסקונסין או
בשכונות העוני. ואם המצב קשה להיכנס למכללה האקדמאית באשקלון,
ולשאול את הסטודנטים איזו עבודה מחכה להם בעיר אחרי הלימודים.

קוראים יקרים, המחלה מאוד קשה. אשמח לשמוע מכם על דרכים נוספות
למרפא בתקווה שזה יעזור לי לזכות בפרס נובל לרפואה, תודה.