ביום הזיכרון לכדור הארץ,
כולם כיבו את האורות,
הדליקו לזכרו נרות,
זאת תקופה של ליקוי מאורות.

ביום הזיכרון  לכדור הארץ,
בשבילים אפלים, ספורט לאומי ואופניים,
איזה חושך, חושך מצריים.
יש תחושה של ימי הביניים.

אז מה אם מת העולם, מת העולם.
כל עוד אני קיים, אני קיים.
אז מה אם האדמה משתגעת,
אדמה משוגעת.
אני לא רוצה לדעת, לא רוצה לגעת.

ביום הזיכרון  לכדור הארץ,
בכיכר של רצח אחר,
כמה שעוד זוכרים, קומץ מכרים.
מילות שבח, דברי הספד.
אבל רוב העולם כבר מזמן
גם בצפירה לא עומד.

אז מה אם מת העולם, מת העולם.
כל עוד אני קיים, אני קיים.
אז מה אם האדמה משתגעת,
אדמה משוגעת.
אני לא רוצה לדעת, לא רוצה לגעת.

ביום הזיכרון לכדור הארץ,
ענן אפור וסמיך היתמר,
מלועו של הר געש בוער.
הכפר הגלובאלי את המרוץ, לרגע עוצר.
רק ממה זה התחיל, אף אחד לא זוכר.