לבסוף היית שם בחלוף הזמן
מסתורית ונוגה כגוויה
כואבת וגאה במסתורך
בעולמך המאושר באחד האדם
ובכוס קפה קר.
עדיף את הטשטוש במנות גדולות שוב ושוב
בנופים המוכרים
של פעם,
שם חטאנו בתענוגות
אומללים יחדיו בשותפות הגורל
הלא יציבה שלי ושלך
לבסוף היית שם לבד
ללא יכולת, ללא מחבוא
מסתורית ונוגה כגוויה
במסתורך צוחקת בוכה צוחקת בוכה
על עולמך שכבר חרב אז בתחילת דברים
ואז נבנה מחדש וחרב בשנית ובשלישית
וב... (או שאולי לא נבנה שוב מעולם?)
ואותו מסמן הממלא את החור
שאין לו תחתית
מפחיד
מעציב
מרחיק
מעליב
את כל שהיה יכול להיות ולהתקיים בעולמך
את כל שכבר קרה ונבנה בליבנו אך
שוב נשבר בכרוניקה המתוזמנת שלך
כתמיד.
ל-א'
|
