הנה את עולה
מן התהומות העמוקים של הזיכרון
עולה על גדותיך
כשהספינה טובעת בחלום
את רק צללית מוכרת
אפר מוחשי
לא לובש צורה
מטושטש
מקברי המחשבה הינך באה
לאט, לאט פוסעת לעברי
ובין ריק מחשבותיי
בין חשכת ריגשותיי
אורפאוס אני
פורט לך בנבל
ואת אוורידיקה
נעלמת בתוך מבטי הכמהה
נבלעת במעמקי תהומות השאול
שוב שאבתי מאשליית הזיכרון יותר מידי
ואינך עוד
ואני חוזר לנגן לבד
במציאות.
13.5.10 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.