את לא משרתת בצוללת ואני לא אסור בכלא צבאי
לך אין אלצהיימר, ואני לא חטפתי שבץ מוחי
יש לך דירה שהיא שלך ולי יש רכב משלי
ולשנינו יש פלאפון וגם אינטרנט אלחוטי

אין אנו מן המנודים בקהילה בה אנו חיים
ואין בינינו מרחק וגבולות, גם לא הגבלות וחוקים
איננו צאצאי יריבות בת שנים בין שושלות
ובשנינו זורם הדם והרצון הגדול לחיות

אני עוד כאן, מרחק דקות מביתך וממגע
והתשוקה עוד מרחפת מעל הארץ, ענוגה
ועדיין בלי מובן, בלי הסבר ובלי סיבה
רחוקים ולא נוגעים ולא חיים באהבה.

איך זה יכול להיות הגיוני,
האם האבסורד תוקף רק אותי?
איך ייתכן שאין בינינו דבר שימנע,
ואת לא בזרועותיי, שרועה לצידי?

-- 2010/05/11