עומדת יחפה על החולות,
גבוהה מכל אחיה,
זהב שיערה מפיל אל כתפיה תלתלים.
חיוכה הנבוך,
המשקפיים הגדולים מעט
על אפה הקט,
עיניה שעוד יפילו בי חללים.
פריז (freeze).
ילדותה במסגרת, על השידה בסלון.
עבודה רצינית,
עם שליחות,
מזרן של יוגה מתחת לארון,
לא מפספסת אף יום.
גרנולה במזווה, במקרר פירות שנקנו בבוקר, טריים,
במדף העליון כמה ביצים,
וגם לחם מלא,
טמון בקופסת פלסטיק צפודה,
ופרוסת עגבנייה נותרה על צלחת זכוכית,
בודדה.
צוברת זיכרונות בקיץ,
כמו נמלים,
בחודשי הקיץ, ויש שתשיר
משהו מתוחכם,
לא להמונים.
דרך מסגרת משקפיה מביטה על העולם,
הכל צבוע,
שחור,
או לבן.
וזה מפיל אצלי חומות,
שאני בונה שנים,
אבן נוספה על רעותה,
בבניין של אבנים.
מתאמץ להיזכר מתי זה התחיל,
אימתי עולם ילדותי האפיר?
אולי לכן ניסיתי,
ודאי בטעות,
להשיב דרכה לעצמי,
משהו
מאותה תמימות עלומים.
הערת המחבר: הבית השלישי מתכתב עם שירה של יונה וולך אדם צובר
זכרונות |