|
כאשר בדידות לובשת מדי סגריר
דומה שכינור ואלט נותנים דמם בשיר
החיים הם ערימות בגדים לפי מידה
תמונות באלבומים ותמונות בקופסה
על הקירות פזורים אותות ומעשים
פיסת רקיע במסגרת של חלון
ציוצי תורים מפלחים את הדממה
ואין-סוף שעות מוקשים, המון.
החיים איתה חיי אלם הם
אין מדברים על אהבה
נאנחים כשכואב
והמוות מתחייה עמוק בפנים.
כך פוסחים על פסים ועל מילים
נושמים זהיר לא להעיר
באלם הולכים ומתמעטים
והמחשבות סוטות מתלם
ברעם צליל והד זועם
לחיות. להסתגל.
מרץ 2010 |
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.