[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







זורבה גריס
/
מה זה?

סיימנו את ההדרכה בחולון, ממש ליד משרד הרישוי, רוני ואני
חיפשנו טרמפ להרצליה.
ראינו את בועז ניכנס לאוטו שלו, דייהטסו אפלהוז ישנה, שאלנו
אותו אם אפשר לתפוס טרמפ איתו והוא אמר שעד צומת מסובים.

לא טוב לנו, אמרתי לו, אנחנו צריכים  לכיוון הרצליה,
אני נוסע להרצליה, אמר,
אז למה דרך מסובים? שאלתי, אתה סתם מאריך את הדרך.
בוא, ניסע איתך ונראה לך היכן להיכנס לאיילון ולנסוע ישר
להרצליה.
להיכן בהרצליה אתה מגיע.?
לבית של ההורים שלי, אמר בועז, ברחוב מתיתיהו.
היכן זה יוצא? שאלתי,
משהו בכיוון רעננה, אמר.
עלינו על הדייהטסו והחלנו בנסיעה.
ממש לפני איילון הוא ניכנס לתחנת דלק, הוא לא היה צריך לתדלק,
רק רצה לעשות קיצור לאיילון דרך התחנה.
הוא עצר ממש בשולי הדרך בפינה מאחורי תחנת הדלק.
רותי, אחותו הצעירה עלתה לרכב, אין לי מושג מהיכן הגיעה.


המשכנו בנסיעה. כבר עשר שנים מאז שבועז ואני הכרנו בקורס,
היזכרנו נישכחות אחד לשני.

היגענו לכביש הצפוני של הרצליה, ממש בדרך לרעננה, ואז נכנסו
לרחוב צדדי.
הדייהטסו הישנה עצרה ליד בית פרטי.
ניכנסו לבית כשרותי אוחזת בזרועי.


ההורים, זוג בסביבות החמישים קיבלו אותנו בשימחה, סוף סוף
רואים מי אנחנו.


ישבנו בסלון וראינו טלביזיה, בחדשות דיברו על היחסים בין מצרים
לישראל.
הגישו לנו פירות ומאפים.
חלצתי את הנעליים והיתרווחתי לי על הספה, רותי ישבה צמודה אלי
ולא מרפה מזרועי.

רוני ישב בהמשך וזוג ההורים ואחות קטנה מסתובבים בבית ומידי
פעם מצטרפים אלינו.


נהיה כבר מאוחר. האחות הקטנה פרשה לחדרה וההורים נעלמו בחדרם.
עברנו ארבעתינו לחדר עם ספה גדולה, הישארתי את הנעלים שלי
בסלון.

ניכנסתי להיתקלח במיקלחת הצמודה לחדר, המים החמים היו נעימים
מאוד ונישארתי כעשר דקות מיתחת לזרם.


כשיצאתי ניכנסתי למיטה הגדולה והתכסיתי בשמיכה קלה.
רותי יצאה אחרי כרבע שעה מהמקלחת והיתכרבלה איתי בשמיכה, צמודה
צמודה, שלא אברח לה.
רוני ובועז ישנו לצידינו. ממש נישפכו מעייפות ברגע שניכנסו
למיטה.

אני כאן, לחשתי באוזנה, אין סיכוי שאברח, את לא חייבת לאחוז בי
חזק, הוספתי וחיבקתי אותה.


מספיק היה לי בפעמים הקודמות, אמרה.
פעמיים פיספסתי אותך, לפני ארבע שנים באונייה ליד קובה ולפני
שבע שנים במסיבת החתונה במיאמי. כל פעם זה היה כמעט, היה לנו
את ההזדמנות, אבל לא עשינו עם זה כלום, הפעם אני לא מתכוונת
לפספס.
גם אני לא, אמרתי לה והמשכתי לחבק אותה.
נירדמנו.
בבוקר התעוררנו לבד במיטה, ציון כבר היה במיטבח, שותה קפה
ומקשקש עם ההורים שלה ואחותה הקטנה.
היא יצאה מהמיטה לפני וניכנסה למקלחת. אחרי כמה דקות יצאה
והלכה לכיוון המיטבח.
אני נכנסתי למקלחת.
כשיצאתי היא נכנסה לחדר, תיכף יגיעו אנשי הביטחון, הם צריכים
לסרוק את הדירה לפני הפגישה. אמרה לי.
אחרי כמה דקות יצאתי לסלון, שלושה אנשים בחליפות בדקו כל מיני
דברים.
תחזור לחדר עד שנסיים, אמרו לי.
חזרתי לחדר להיתלבש. נזכרתי שהנעליים שלי נשארו בסלון.
כשחזרתי לסלון ישבו שם כבר ההורים עם אנשי הביטחון, נציג
הממשלה ושני מצרים צעירים לבושים בחליפות ספורטיביות, שופעים
חיוכים. האחות הקטנה היתה בחדרה.
רותי ישבה עם ההורים ונציג הממשלה ודיברה באנגלית עם הצעירים
המצרים שענו לה באנגלית טובה במיבטא ערבי.

היה כיסא פנוי עבורי בפינה, ניסיתי להגיע לנעלים שלי שהיו
במרכז, מתחת לשולחן, אבל רותי הושיבה אותי בכיסא הפנוי.
זה בסדר, לחשה באוזני, עברת את הביקורת של ההורים שלי והם
אישרו אותך, הוסיפה בקול שמח.

אחד המצרים ניגש לאבא שלה וברך אותו בערבית כשהוא מניח את ידו
על ראשו של אביה. אחרי שסיים ניגש המצרי השני אלי ובירך אותי
ארוכות בערבית כשהוא מניח את שתי כפות ידיו על ראשי,.
היתבוננתי בו, בחור צעיר כבן שלושים, נעים פנים וסבר.
אחר כך עברו שני המצרים לשיחה באנגלית עם נציג הממשלה. אמא של
רותי הגישה מאפים לכולנו וחייכה אלי חיוך רב משמעות.

הרגשתי טוב, מקובל במישפחתה.

אחרי כשעה של שיחות נעימות יצאו המצרים בחברת נציג הממשלה
ואחריהם אנשי הביטחון.

ניפרדנו ציון ואני מההורים של רותי ופנינו לצאת.
תיזכרו רק שאתם לא מוציאים הגה על מה שהיתרחש כאן בחדר, אמר
לנו אבא של רותי.

ברור, השבנו ופנינו לדרכנו.

שיהיה ברור לך, אמרתי לציון שנית, שלא יחשוב מחשבות.
תאמין לי שאין לי בכלל מושג מה היה שם, ענה לי.

ניכנסנו לטנדר הישן של ציון ונסענו משם, הוא הוריד אותי בביתי
והמשיך לדרכו.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני אחרון
הראשונים

המשורר הלאומי
החדש


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/6/11 23:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זורבה גריס

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה