[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שירת הים
/
פסיכוזה

הגעת?

-כן.

-הנחיתה הייתה בסדר?

-בסדר. אני לא חושבת שזו הייתה נחיתה בכלל.

-אז?

-אני לא בטוחה. נדמה לי שהעיניים נעצמו ואיכשהו ריחפתי לכאן.

-זה כמו שחשבת?

-אולי. קצת חשוך יותר. קריר יותר. אני לא יודעת.

-את תתרגלי עם הזמן, אם תשארי פה מספיק.

-אולי. תגיד, מה זה הטיפות האלה?

-הגשם האדום. הוא מתחיל בד"כ בבוקר, משנה את הגוון של השמיים.

-השמיים... הם סגולים?

-כן, לא שמת לב?

-לא, עד עכשיו. זה די יפה, אני חושבת.

-יותר ממה שדמיינת?

-האמת שכן. האמת שאני חושבת שאני יכולה להשאר כאן לכמה זמן,
תחת השמיים הסגולים האלה.

-לא, זה לא ככה. את לא מבינה. עוד מעט יגיע הגשם השחור וישטוף
את הכל.

-גשם שחור?

-כן.

-ישטוף את הכל?

-הכל הכל.

-והצבעים חוזרים מתישהו?

-אולי. תלוי. אבל לא בטוח שבכלל תשארי לראות.

-קר לי קצת, אני חושבת. אני לא מרגישה את קצות האצבעות שלי,
ואת הפה, ואת כל הפנים. אני לא מרגישה כלום.

-את תתרגלי. כולם מתרגלים.

-אבל עדיין כואב לי קצת... הצוקים האלה, אבני בזלת? נראה לי
שאלו אבני בזלת.

-אולי. אף פעם לא חשבתי על זה.

-בזלת עשויה מלבה. יש כאן איזה הר געש בסביבה?

-אולי. לא יודע. את לא צריכה לחשוב כל כך הרבה.

-אז מה לעשות?

-תחכי. תנשמי. תנשמי ותחכי.

-הגשם השחור מתחיל לרדת.

-אני חושב שעדיף שתעלמי.

-אולי יש כאן משהו?

-מה?

-משהו. אני מרגישה משהו. משהו עם ריח.

-איזה ריח?

-ריח של אסור. טעם של מותר.

-כבר טעמת?

-לא הייתה לי ברירה.

-ונגעת?

-כן.

-כמו מה זה מרגיש?

-זה מרגיש כמעט חי. כמו משהו שהרבה זמן לא נגעו בו. זה מרגיש
כמעט אמיתי.

-לא יכול להיות.

-באמת. אפילו כואב לי קצת. הצוקים האלה. הם ממש ממש שחורים.
אלה אבני בזלת?

-אולי.

-הם נראים ככה, אבל זה לא יכול להיות, כי בזלת עשויה מלבה. יש
כאן איזה הר געש בסביבה?

-לא יודע. אולי. את לא צריכה לחשוב כל כך הרבה.

-אז מה לעשות?

-תחכי. תנשמי. זה יגיע.

-יגיע מה? תגיד, למה הטיפות משנות את הצבע?

-זה הגשם השחור. הוא הקדים קצת היום. נראה לי שאת צריכה ללכת.

-באמת?

-כנראה שכן.

-אבל אני לא חושבת שאני רוצה לעזוב. טוב לי. אני חושבת שטוב
לי.

-אין לך יותר מדי מה לעשות. עוד מעט הכל כבר ישחיר לגמרי.

-אז אני אעלם?

-כנראה. זה מגיע.

-זה מגיע. אני לא יכולה לראות. אני לא יכולה לראות כלום!

-תחכי. תנשמי. תנשמי ותחכי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!





יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/5/11 13:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירת הים

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה