עומר ואני נכנסים לחדר במהירות ונועלים את הדלת. הוא מנשק
אותי, בהתחלה ברכות ואח"כ כבר בחוזקה, מעביר את ידיו בשערי, על
המותניים ועל התחת. אני טועמת את הטעם של הבירות ששתה, מריחה
את הזיעה שלו ונושכת לו את השפתיים עד שאני טועמת קצת דם.
הוא משכיב אותי על המיטה ומנשק-נושך לי את הצוואר. האוזניים.
השפתיים.
אני מעבירה את הידיים שלי מתחת לחולצה שלו, מרגישה את השרירים
שלו נמתחים ומתכווצים לחילופין מתחת לאצבעותי המלטפות-שורטות,
ומורידה לו את החולצה. גם את שלי.

הרחוב מתחתינו ריק לגמרי ורק הקולות השקטים שלנו נשמעים בחדר.
שאיפה-נשיפה-צחקוק-אנחה-שאיפה. הוא מלקק לי את הצואר ואני
נאנקת בשקט כשהוא נושך, מתמכרת לרעידות שעוברות בי כשהוא נוגע
במקום רגיש. הוא מלטף לי את הבטן, נושף, בקושי נוגע, מתגרה בי.

הוא פותח כפתור אחד של המכנסיים שלו, ואחד שלי. נושף אויר חם
על הבטן, מעל המכנסיים ומלטף את פנים הירכיים. כל השערות בגוף
שלי סומרות ואני מושכת אותו אלי, מנשקת אותו, מלטפת אותו.
אנחנו מתהפכים, הוא על הגב ואני מעליו, מחזיקה את הידיים שלו
מעל הראש. אני מתגרה בו, מלקקת את הצוואר, יורדת לחזה, מנשקת
את הבטן ומלטפת את המותניים. אני פותחת את שאר הכפתורים
במכנסיים שלו והוא מוריד אותם בלהיטות.
אני מתפשטת לאט, כפתור כפתור, מורידה את המכנסיים במתינות
ונותנת לו להסתכל, ללטף אותי, לטעום את הטעם שלי.
שוב הוא רוכן מעלי, אני גונחת והוא נושם בכבדות.
עולה-יורד-יורד-עולה. מנשק-מלקק-נושך-מושך-מלטף-מזיין. ואני
נועצת בו ציפורניים ולוחשת שלא יפסיק. רק שלא יפסיק. הוא מאיץ,
מתנשם מהר יותר ויותר ואני כבר לא שולטת ברעידות שעוברות לי
בגוף.
אני מתחילה להתעייף. כבר מאוחר. מחר יש דברים לעשות. -נאנקת-.
צריך לקום מוקדם. -גונחת-. אני לא אגמור לעולם. -אנחה-.
-שאיפה-. -אנחה-. -גניחה-.

הוא שואל אם גמרתי, אני אומרת כן. הוא מחבק אותי, גאה בעצמו
ואני נרדמת עם חיוך.

תקתוק מחשב מעיר אותי ואני רואה אותו יושב מול המחשב ממלמל
בשקט ונאנח, בראש עוברת לי מחשבה על זה שפורנו אחרי סקס זה קצת
מוזר...
וורקראפט. כוסעמק. כל היום הוא על הדבר הזה, וכשהוא סוף סוף
איתי הוא רק מחכה לרגע שבו יוכל לחזור אליו. מכור.

עומר שלי צועק בשקט על החיילים ומתנשם בכבדות, מהר יותר ויותר.
אני מתיישבת על המיטה ומבקשת בשקט שיחזור למיטה. קוראת לו
מותק, בייבי... והוא- מתעלם, או לא שם לב, הוא עסוק במשחק. הוא
מתקרב למסך עוד ועוד, חיוך מזוכך על פניו. למרות שהווליום
נמוך, אני שומעת את הקולות של החיילים הצועקים, את היריות ואת
חבר שלי מתנשף. אני מתקרבת אליו ומבקשת שוב שיחזור למיטה. הוא
מתנער ממני.
רגע, הוא יגמור.
את המשחק.


אני מסתכלת סביבי, מחפשת משהו כבד. המשחק הזה הזה לא יגנוב לי
עוד את החבר. זה הורס לי את החיים.
אני מוצאת את הנשק שלו ודורכת.
אני מתנשמת בכבדות, מהר יותר ויותר.
עכשיו הוא כבר שם לב. הוא שואל מה אני עושה ואני מתעלמת, או לא
שמה לב.

אני מתקרבת למסך, למשחק, עם חיוך. אני בתוכו, נגדו. עומר שלי
מלטף אותי ואומר לי להפסיק. אני מתנערת ממנו.
רגע, אני אגמור
את המשחק.


גמרתי.