בהיותי עדיין ילד
לעמלי אצא כל בוקר
למפעל שבו רק מנסרים,
מבוקר עד הערב
אנסר קרשים בלי הרף
שמהם יבנו רהיטים.

אך גדלתי ובגרתי
בניסור כבר לא עבדתי
ואלטש בידי יהלומים
היקרים מפז וכסף
אותם עונדים אשה וגבר
שמכניס לכיס אלפי מונים.

מכל אבן אשאב מלוא הכסף
ובכיסי שוכן עושר כביר
ואני אמיד כקורח,  
אתהלך כגביר שופע
שבטנו תפוחה מכסף יתר
ואחוש שהעולם כולו שלי.

ואני אותו הילד
שלעמלו יצא כל בוקר
במפעל שבו רק מנסרים,
בממונו ירכוש שמים
בביתו נשים ויין
אך לא ישכח לעולם איך מנסרים.