בדרך אל מאה-שערים, השמש חגה חוגה של זמן
קרני אור מתפתלות בין סמטאות הבתים, שקיעה מאריכה צללים

"זו הדרך אל השמש", אמר מי שעיניו שם
לילה חיוור עוטף אותנו, מקרין על פנינו אלפי גלגולים

אני לא שם, והשמש שקעה השאירה חשכה רדודה
אצטרובל פתוח מתגלגל בחום, בארץ אחרת

עצים משתוחחים אל הכביש, ואני ביניהם.

רוקד על פס אחד
עין לא רואה, אוזן לא שומעת
אישון שמים שחור בולע אדם בבלילת חושך
עורבים ועכברים כולם תימהון, מקשקשים בטפרים

שמים עין שחורה עוטפת בולעת

ים של האשמות מוטחות בתוך ראשו
מסך מרצד בביתו החשוך, סיגריה של התכנסות
כשזזים לא מגיעים לשומקום בעיר המזיעה
לשלוח יד לממד אחר

כולם נופלים והוא ביניהם, נאחז בשירים בציפורניים
טכנאים,
באים לתקן אותו, מתדפקים על דלתו,
גרים בביתו
עיניי נשים אטומות, עיניי גברים מרחמות

אישה ברגל יחפה מלטפת חזה גבר
סורגים עבים כבדים עומדים בין
בבתים הבהוב טלוויזיות, אישה מותחת איבריה בחום
מה שמניע לא מניע והוא תוהה מה
מקווה לחסד אישה

הוא כותב את הדברים, אמו קוראת לסבתו מתוך חלום
סיגריות דוחקות זמן לבוקר.