אני האוטובוס הראשון.
אני מכיר כבר את הפרצופים,
את הקמטים בפני האנשים העייפים
שאור הבוקר עוד מרחק של שעתיים מעיניהם.
אני האוטובוס הראשון.
כל יום אותם חיוכים לאים,
ברכת בוקר בבליל שפות ולאומים.
מעט עברית, הרבה רוסית, אמהרית, ערבית.
אני האוטובוס הראשון.
את כולם אני מכיר מכבר:
את הקופאיות בדרך למשמרת ראשונה,
את עובדי הנקיון בדרכם לתחנה
המרכזית לעוד יום של שיירי כריכים ופחיות,
את המאבטחים המבוגרים בדרכם אל המפעלים,
אל בתי הספר, אל הקניונים.
עוד טרם אור ראשון.
אני מברך כל נוסע, שואל לשלומו.
הם עונים בחיוך, או לא.
הם האנשים הטובים של בוקרו של יום.
ואני איתם, עובד כמוהם,
מסיעם מהתחנה הראשונה ועד לאחרונה.
מברך לשלום כל נוסע ההופך הולך רגל,
בהינף דלת פניאומטית וצעד קל למדרכה.
אני האוטובוס הראשון.