בקיץ הזה פחדתי להריח פרח
אלפי ניחוחות מרוממי נפש
זה לא הזמן לברוח, זה הזמן להימלט
נפתחים אליי הפרחים
מזילים מיצים מתוקים
כל כותרת פרח גודל ראש אדם
וכל גבעול קלף בייסבול
את השרכים הדשאים העלים מתחלק
שמן מתוק מדבש, נדבק
אל הקצה -
חומה מסנוורת
בגוונים שעין רואה ועין לא
מפוצצים את קרנית העין
זה לא הזמן להיות אמיץ
נוגע מנסה לעבור, יד טובעת
ומוות כל המתים מתפשט בי
נופל מתנשם, את המקום לא עוזבים
גם בעין בריאה הצבעים נחשול
בריח וחמימות השפע של האדמה
בצינת עננים וערפל
טיפות גשם של רענון הנשמה
וקשת שנמתחת מקצה לקצה,
מחליפה רצועות צבעים מעוגלות
רגליי מתנודדות חזרה, והטבע התעשר פירות מתוקים
"טעם מהפירות כי הם טובים למאכל,"
ואין פה חטא קדמון, רק בקשה מאלוהים גדול
וכשאני עומד בתוך כל העושר, צבעים מתפוצצים ממני
אני הדרקון, אני הדולפין, אני הבז בשמיים
אני האדם האחד
האצבע הנוגעת בקפלה הסיסטינית. |
