אני נוסע בטויוטה של ההורים ומחזיק ביד שלט רחוק ונוסע במקביל
במכונית קטנה על שלט. הנסיעה מהירה מאוד ועם הרבה ברקסים כיוון
שהמכונית על שלט מהירה מאוד. אני שולט יפה בכל המנגנונים. אבל
מתי שהוא מחליט לעצור בגלל הסכנה. אני עוצר ומחנה את האוטו
בצורה גרועה ביותר. באלכסון. ויוצא מהאוטו. מבין שזה לא בסדר
ופותח את הדלת. ניידת משטרה עוצרת לידי ושוטר אומר לי להרים את
האמברקס. אני מודאג. האמברקס מורם ואני אומר לו שהוא למעלה.
משום מה יש לי מדים צבועים כמו של שוטר ואקדח בנרתיק. משהו
חשוד בכל הסיטואציה. אני נכנס לאוטו ומתחיל לנסוע. רוצה להתרחק
משם. איכשהו אני מגיע לשטח פתוח ולמדרון. אני יורד במדרון
שלמעשה מתגלה כמדרון עצום ומלא בוץ ובורות. הרבה ברקס בולם את
האוטו תחילה אבל בסופו של דבר האוטו שוקע בתוך הבוץ העמוק
ומתכסה לחלוטין. שוב דאגות. אנשים שיורדים במדרון עוזרים לי
לדחוף את האוטו. והוא משתחרר למרבה הפלא. למטה אני מדבר עם
מומחים למדרון ואלו שולחים אותי מעלה כדי לדבר עם הנהלת המקום,
בזמן שהם מחברים את האוטו לכבלים שימשכו אותו בחזרה מעלה. אני
עולה מודאג אך קצת פחות ונזכר שאני מכיר את המקום. וכשפעם
הייתי כאן חשבתי לעצמי, מי האידיוט שיכנס לכאן עם אוטו?!
ומסתבר שזה גם אני. למעלה אני מדבר עם ההנהלה, דלת סגורה, אך
עוזרים לי. בזמן שצעיר מכין את הכבלים, אני מדבר עם אדם אחר על
טעויות. ועל מעשים חסרי הגיון. על זוגיות. על איך אישה משנה
מהר את מצב רוחה בעקבות מילים שלא במקום. הכבלים מוכנים ואני
יורד למטה. האוטו עולה מהר ואני אחריו. מדמיין אותו כבר נקי
ומצוחצח. ואת אבא מופתע לראות את האוטו כל כך נקי. אחרי שהאוטו
עולה לקצה המדרון הכבלים מובילים אותו למדרון מתון יותר
וממשיכים בהובלה החוצה.