|
אני אנשום את האוויר המזוהם שמסביבי היישר לריאותיי
ואנשוף בחזרה אוויר טהור.
ולא אבקש דבר.
אספוג את מילותייך בעור התוף הקרוע
ואחזיר אותן בלחישה נעימה.
ולא אבקש דבר.
אשמור צלקות וסימנים כחולים על גופי
ואשיב בליטוף מנחם.
ולא אבקש דבר.
אקבל את השנאה אל ליבי השבור
ואתן אהבה חסרת גבולות.
ולא אבקש דבר.
כל הזמן הזה לא אבקש דבר בתמורה
דבר מלבד המוות. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.