וכשהשמש תדהר מעל להר
זכרי אותי תמיד

הנפתולים שלי הם לא הנפתולים שלך
קחי את הטוב ושכחי את הרע
סלחי לי על חטאיי
לתת לא יכולתי יותר
אני עומד לפני הגרדום
רוח רעה מעליי
והוא ישיר לך את השיר שלך
הוא ישיר אותו מגורדי-שחקים
בהמולת רוח מתערבלת
בדם טובל בשיגעון
כי רוממת ואינך יודעת אולי

לחם יפרוס לך מדי ערב
אמבטיה חמה מדי לילה יתקין
באין פטנטים את הפטנט לעצמך
המראות שתראי יהממו אותך

היא באה אליי, והיא מטורפת
אבל גם אני
מתוך כל הלבבות שאהבתי ואהבו אותי,
את הכי זכה
אני לא יכול לקנות לב אישה שאינה נואשת
מה יפים הדברים שאני כן יודע,
ולא כתבת
כמה יפה הוא לבך לבריאה
כמה מכוער אני שחטאתי ב-מה שחטאו לי
על שביזיתי מאותן סיבות שבזו לי
על אטימות לבי וקשיחות עורי

על שאהבתי ופחדתי לאהוב, להיפגע
כל-כך מעט אני מסוגל לתת בחיים תחרותיים
ואולי טעיתי, ואולי אני עדיין טועה
זה כן משנה
אבל ידיי כבולות

אני כל-כך אוהב את העולם,
כשאת קיימת בו
כשאני יודע שאת קיימת בו.